ש"ז, מ"ר סבלים — א) כמו סֵבֶל א): ויהי לשלמה שבעים אלף נשא סַבָּל1 ושמנים אלף חצב בהר (מ"א ה כט). — ב) מי שמלאכתו לשָׂא הַסֵּבֶל: כשל כח הַסַּבָּל והעפר הרבה (נחמ' ד ד). ויספר שלמה שבעים אלף איש סַבָּל ושמנים אלף איש חצב בהר (דהי"ב ב א). ויעש מהם שבעים אלף סַבָּל ושמנים אלף חצב בהר (שם יז). ועל הַסַּבָּלִים ומנצחים2 לכל עשה מלאכה לעבודה ועבודה (שם לד יג). ובתו"מ: מסרן (את האבנים לגמל והוזק בהן אחר) הגמל חייב וכו' סתת לסבל הסבל חייב (תוספת' ב"מ יא ה). ראית מימיך ארי סבל ארי קייץ שועל חנווני זאב מוכר קדירות והן מתפרנסין בלא צער3 (רשב"א בשם ר' מאיר, ירוש' קדוש' ד יא). — ומ"ר: כסת הסבלין טמאה מדרס (כלים כח ט). — סַבָּלֵי הַמִּטָה, הַכַּתָּפִים הנושאים מטת המת: הוציאו (את המת) סבלי המטה את שלפני המטה וכו' פטורין מן ק"ש (מס' שמחות י). — ובהשאלה: שהם (הרשעים) בריאים כסבלו4 של עולם (תנחומ' מצורע יא). — ובסהמ"א: אילו הסבלים ששמן בטיית חמאלין והן סובלין על כתפיהן ופעמים בראשיהן ויש להן כמין כסת שנותנין על כתפיהן ומקצתו על ראשיהן כדי שיהא נוח לסבול (ערוך, ערך כסת). כשירוץ הסבל כשנושא הסחורה ומוליך הסחורה בכל מדינה לסחור (שם, ערך דר). הסבל ששבר חבית של יין לחנווני ונתחייב לשלם (רמב"ם, שכירות ג ג). מכאן אתה למד שהאחד שהעביר חבית גדולה שאין דרך כל הסבלים להעבירה (יחידי) שהוא פושע ואם נשברה בידו משלם הכל (שם ב).