סֻבֹּל

1, ש"ז, סֻבֳּלוֹ, — כמו סֵבֶל2: כי את על סֻבֳּלוֹ ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתות כיום מדין (ישע' ט ג). ביום ההוא יסור סֻבֳּלוֹ מעל שכמך ועלו מעל צוארך (שם י כז). וסר מעליהם עלו וְסֻבֳּלוֹ3 מעל שכמו יסור (שם יד כה). — ואמר המשורר: והסיר את סבלו לעמו גם חבלו ונפשו עגמה לו ורחמיו נכמרים (תשו' תלמידי מנחם, לגבור בתעודה).



1 כך ריב"ג, עי' הערה לע' סֻבֹּךְ, וכן רד"ק: פֻעֹל את על סֻבלו.

2 עי' הערה 3 לע' סֻבֹּךְ, בדברי ברט.

3 רד"ק: הבית בקמץ חטף, ע"כ. ועי' פינסקר מבוא לנה"א, וז"ל: ונקוד מלת סבלו מצאתי בלתי מוסכם בהכ"י כי אם בכל מקום מן הג' מקומות באה מנוקדת באופן משונה מחבירותיה דהיינו בישעיה ט ג סבלו, הבית בקמץ חטוף דגושי המורה על דגשות הלמ"ד אעפ"י שהוא רפה וכו' ובסימן יו"ד כ"ז סבלו, הבית בשורק חטוף וכו' ובסימן י"ד כ"ה וסבלו, הבית בחטף פשוט והלמד רפה, ע"כ.