*, סידוק, ש"ז, שה"פ מן סִדֵּק, — בָּצֵק שנסדק מרוב חמוץ: שיאור ישרף והאוכלו פטור סידוק ישרף והאוכלו חיב כרת איזהו וכו' סידוק שנתערבו סדקיו זה בזה (ר' יהודה, פסח' ג ה). סידוק כקרני חגבים (ר' מאיר, שם מח:) —  ואמר הפיטן: חקה אחת ושיאור כקרני חגבים ולסידוק בהכרת לאכלם (ר' זרחי' הלוי, אזהר' לפסח, הגדה מצוירה ומנוקדה, כ"י בריט' מוז').