סְדָא
* 1, סדה, גם אסדא, אסדה, ש"נ, — רפסודות הנהר: היה יושב בספינה או בסדא יכון את לבו כנגד בית קדשי הקדשים ברכ' ד ו.
1 [כך הגרסה והנקוד בכ"י פרמה. והערוך גורס סדה, ובמדב"מ ובדפו' אסדה, אסדא. ובירוש' שם אמרו: היא אסדא היא אסכדיא היא רפסודות, ע"כ. והיא מהיוני σχεδία עם א' תחלית ובהשמטת χ. עי' פרינקל, 9 Aram. Fremdw.]