1 ש"ז, מ"ר סְדִינִים, — א) כעין מעטפה של בד וכדומ', להתעטף בה Hülle, Unterkleid; couverture, chemise; wrapper, undergarment: אם הגד תגידו אותה (את החידה) לי וכו' ונתתי לכם שלשים סְדִינִים ושלשים חליפות בגדים (שפט' יד יב). הגלינים וְהַסְּדִינִים והצניפות והרדידים (ישע' ג כג). — ובתו"מ: מעטפה לאדם ששמש למלבוש של יום וגם למלבוש של לילה: סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין2 (עדי' ד י). ואם אין אתם מאמינים לי הרי מאתים זוז צרורים לי בסדיני3 (ר"ה כב:). ורוחץ (ר' יהודה בר אלעאי) פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך יי' צבאות (רב יהודה בשם רב, שבת כה:). חוץ מתנוקת שלא הגיע זמנה לראות שאפילו סדינין שלה מלוכלכין בדם אין חוששין לה (משום רבי חנינא בן אנטיגנוס, נדה ה.). נטל רבן גמליאל חוט מסדיניו של תלמיד שהוא יושב לפניו ומתחו עליה ונמצאת חקוקה כל שהוא וטמאה לו וכולן אם לא נתכוון לחוקקן טהורין (תוספת' כלים ב"ב ב ד). — עטופי סדינים, כנוי לתלמידי חכמים: (ונוס) [ונוח] למלוך על כל אדם מלדבר על פי שנים עדים ועל פי שלשה עדים עטופי סדינים (בן עזאי, אדר"נ נוסח' ב לג). ר' ישמעאל בר' יוסי בעא קמי רבי אמר ליה מהו דין דכתיב כי ליושבים לפני יי' יהיה סחרה אמר ליה כגון את וחברך ושני עטופי סדינים כיוצא בך שאין אתם חשובים בעצמכם כלום (מד"ר קהל' א ב. כל הנחלים). — ותכריכין למת: בסדין אחד נקבר רבי (ירוש' כלא' ט ד). אמר ר' יונתן יכרך המת בסדיניו (שם תרומ' ח י). — ושִמש לתשמישים שונים לשטיח על הארץ, לוילון, לאהל, למצע על המטה וכדומ': פרסו סדין של בוץ בינו (כהן גדול) ובין העם (יומ' ג ד). סדין שהוא טמא מדרס ועשהו וילון טהור מן המדרס (כלים כ ו). שלשה סדינין הן העשוי לשכיבה טמא מדרס לוילון טמא מת ושל צורות טהור מכלום (שם כד יג). אלו מביאין (את הטומאה) וחוצצין השידה והתיבה וכו' וקטבליא וסדין ומפץ ומחצלת וכו' (אהל' ח א). עשה לי שני סדינין אחד לצורות ואחד לאוהלין (תוספת' כלים ב"מ א טו). נחיל של דבורין פורסין עליה סדין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמי' (ר' הושיע', ירוש' שבת ד א). פעמי' רבות אכלתי אצל רבן גמליאל ולא היו מכבדין בין המטות אלא סדינים היו פורשין על גבי הארץ (ר' לעזר בי ר' צדוק, שם ביצ' ב ז). דר' יוסי בן חלפתא ייבם את אשת אחיו חמש חרישו' חרש וחמש נטיעות נטע ודרך סדין בעל (שם יבמ' א א). עשה לו שני סדינין אחד לשכיבה ואחד לעורות4 וכו' ר"ש מטהר עד שיפרישם בטומאה (ירוש' גיט' ג א). קדוש הוא מנא ידעה רב ושמואל חד אמר שלא ראתה זבוב על שלחנו וחד אמר סדין של פשתן הציעה על מטתו ולא ראתה קרי עליו (ברכ' י:). אמר להן (ר' יהושע בן חנניא) הביאו לי סדינים הביאו לו סדינים ושראן במים ופרסן עליהם (נדה סא.). — ובסהמ"א: כשמניח סדינו על ראשו מברך באי"ה מ"ה עוטר ישראל בתפארה (רמב"ם, תפל' ז ד). ותבאש ערשו על לובן סדינו מטתו בהרות בהרות בכתמי הנדה מדם הסרחון הנובע ממנו (ר' אליהו, שב' מוס' ג, ד"ה יבין). — ואמר המשורר: אשר התום והיושר לבושו יעטה בחסדים כסדינים (רשב"ג, עטה הוד). הט לבך מעל נתיב חכמה תפרוש לך תבל סדיניה (הוא, נפש אשר). ישיש תלמוד שארית הנבונים והנכר בעשי במקור נדפס 'בעטי' הגדלים והנכבד בעוטי הסדינים (ר"ש הנגיד, ידידיך). פשטי מעילך והשליכי לארץ וחגרי שק וגם תהמי תחת סדיניך (ציון תקונני, קינ'). כיון שהגיע זמן שחיטה בא לו לבית הטבילה פרסו לו סדין של בוץ בינו לבין העם פשט ירד וטבל עלה ונסתפג (Elbogen, Stud. 104). אמרו עליו על ר' אלעזר בן פדת שהיה יושב בשוק התחתון בציפורי ועוסק בתורה וסדינו מוטל בשוק העליון שבציפורי (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי ה כ). סדין הוא כסות הלילה הסמוך לבשר עשוי מפשתים (שם לא לא). פרשו סדין ובא לעשות סדר טבילה כבראשונה פארי בגדי לבן לכסות עדות יי' נאמנה (ראב"ע, אזכירה סדר עבודה). כוכבים שהם בשני הסדינים (הוא, שפת יתר 39). — ורגיל בדבור העברי ובספרות החדשה בפרט במשמ' בד לבן יציעו על הכר לשכב עליו, Laken; drap de lit; bed sheet.