*, ש"נ, — א) כמו סְדוּקָה: ואלו כשרות בבהמה נקובת הגרגרת וסדיקת1 הגרגרת לארכה הרי זו כשרה (תוספת' חולין ג י). — °ב) שה"פ מן סָדַק, כמו סֶדֶק: והסדיקה היא ריוח מתחדש בין קצת החלקים וכשיתפרק הדבר באורך וברחב ועומק יאמר בו שנסדק והחתיכה תהיה בגוף הרך והסדיקה בגוף היבש ופעמים שיהיה הסדיקה והחיתוך בקצות הגופים כעצים הלחים (ר"ש א"ת, אותות השמים ד, כ"י כזנתסי). נקובת הגרגרת וסדיקתו בעוף כנקובת הגרגרת וסדיקתה בבהמה (ר"ע מברטנ', חול' ג ד). ולסדיקת הצפורן יחבוש אותם בזרע פשתן וחולבה כתושים שנילושו במי ענבים (ר"מ אלדבי, ש"א, הנתיב הרביעי סד:˙). ויתילדו ברגלים ובידים סדיקות ממרה שחורה עבה או מרה כרכומית (שם סח:). ובחכמת הרפואה, סדיקה בעור הגוף, fissura2: והמלוחים (המים) ישלשלו הבטן תחלה ואחרי כן מחזקין אותו אם יתמיד האדם לשתותם ומיבשין הגוף ויולידו בו הגרב והסדיקות (שם נתיב ה, ד"ה מים). — ובהשאלה: ואלו האורות הם מהאורות פנימיות של ז' כלים הנשברים שעלו קודם הסדיקה למעלה ואחר יציאת האורות האלו תכף חברו סדיקתם וסגרו אותם כמו החטה ושעורה רק בקיעה דחוקה ונעלמת נשארה (ר"נ בר"י אלחנן, עמ"ה, שער עולם התהו ס, לד:). ודי לנו בגילוי סוד החלישות כח והסדיקות שאמרנו שהיא דוגמת שבירה (שם כז.). והחכמה לא יכלה להכילם ונעשה בה מעט סדיקה וכו' ומאותה סדיקה ירדו כל האורות הנז' (יש"ר מקנדיא, ספ' תעלומות חכמה, קצור עולם התקון נד.).