סְדוֹמִי
*, סדומית, סדומיים, ש"ת, — מעיר סדום: כל אותו הלילה היה לוט מבקש רחמים על הסדומיים והיו מקבלין מידו (ריב"ל בשם ר' פדייה, מד"ר בראש' כו). נעשה בשבט יהודה ובנימין מה שלא נעשה בסדומיים (שם כח). מלח סדומית רובע (כרית' ו.). עי' מלח. — *ובהשאלה אדם רע ביותר: אין לך בכרכים רע כסדום כשאדם רע קורין אותו סדומי (רבי, מד"ר בראש' מא)1.
1 [בתוספת' שבת ז כג מיוחס לר' יוסי, ושם הגרסה סודמי.]