*, פ"י שסע, בקע וקרע, spalten; fendre; to cleave, split: רק בינ' פעול', סְדוּקָה, מ"ר סְדוּקוֹת: והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדיינית לעיני משה מהו לעיני משה כאינש דמר הא גו עינך משה אמר לו אין צפורך מדינית ואין טלפיה סדוקות זו טהורה וזו טמאה (ירוש' סנה' ו ב). בראת שור פרסותיו סדוקות בראת חמור פרסותיו קלוטות (רבא, ב"ב טז.). היה מהלך בדרך ומצא בהמה שפיה גמום בודק בפרסותיה אם פרסותיה סדוקות בידוע שהיא טהורה (ר' חסדא, חול' נט.). אם היתה נקבה נדונה כשעורה סדוקה (נדה כה:). ואם היתה נקבה סדוקה בשעורה לארכה נתוח ידים ורגלים אין בה (מד"ר ויקר' יד). מה חטה זו סדוקה כך ישראל סדוקה מילתן (שם, שה"ש, שררך). — ובסהמ"א: ושסעת חלוקה בשתי צפרנים שיש סדוקה ואינה חלוקה בצפרנים והיא טמאה (רש"י, דבר' יד ט). והאיך בגרעינו שהיא סדוקה כעין אשה וכנגדה כח הלבנה למעלה (הרקנטי א, וישב לו.).

— נפע', *נִסְדַּק, — שסדקו אותו: שנים שהיו במדבר וביד זה חבית של מים וביד זה חבית של דבש ניסדקה חבית של מים תנאי בית בית דין הוא שיהא זה שופך את דובשו ומציל מימיו של חבירו (תוספת' ב"ק י כח). גסטרא שנסדקה בכבשן כיצד משערין אותה אם היו שבריה שוין ותוכה מאדים בידוע משנגמרה מלאכתה נסדקה אין שבריה שוין ותוכה מאדים בידוע שעד שלא נגמרה מלאכתה נסדקה (שם כלים ב"ק ב ו). איזו הוא גסטרא כל שנסדקין אזניה (שם ג י). ערבה שהיא פחותה משני לוגין וכו' נסדקה ואינה מעמדת את הרגלים אלא המים כדי להדיח בה אחת מרגליה הרי היא כטמא (שם, ב"מ יא א). תמחוי והקערה שנקבו מלמעלה טמאין מלמטה טהורין נסדקו אם יכולין לקבל את החמין כצונן טמאין ואם לאו טהורין (שם ב"ב ז י). נקלף נסדק נקב וחסר כל שהוא פסול (סכה ג ו). גזל מטבע ונסדק פירות והרקיבו (ב"ק ט ב). על אלו מומין שוחטין את הבכור וכו' נסדקה (אזנו) עף על פי שלא חסרה וכו' (בכור' ו א). עריבה משני לוגים ועד תשעה קבין שנסדקה טמאה מדרס הניחה בגשמים ונתפחה טמאה טמא מת בקדים ונסדקה מקבלת מדרס (כלים כ ב). הבית שנסדק טומאה בחוץ וכו' אכסדרה שנסדקה טומאה בצד זה (אהל' יא א-ב). חרוץ ריס של עיניו שניקב שנפגם ושנסדק שפתו שניקבה ושנפגמה ושנסדקה (ספרא, אמור פרש' ז). — ובסהמ"א: צבא כקרבו אלי מלחמת יאמץ לב העם מלהסדק ישוב בונה ונוטע ומארש ורך הלבב במערכת לא יבדק (רסע"ג, אזהרות, קובץ מעש' גאונ' 42).

— פִע', *סִדֵּק, — סדק בחזקה: אמרו פעם אחת ראה (ר' חנינא) אנשי עירו מעלים עולות ושלמים אמר כולם מעלים שלמים לירושלים ואני איני מעלה כלום מה אעשה מיד יצא למדברה של עירו בחורבה של עירו ומצא שם אבן אחת יצא וסידקה1 וסתתה וכרכמה אמר הרי עלי להעלותה לירושלים וכו' (מד"ר שה"ש א). ותקע כף ירך יעקב ר"א ורבי ברכיה ר"א אומר שייעא רבי ברכיה בשם רבסא סידקה כדג (שם, מי זאת עולה). — ואמר הפיטן: לא תחמוד אשת רעך תרקו ברקו ארקו סדקו עזקו תרוקו חקו עושקו לחשוקו קדוש (אלהים בהנחילך, יוצ' ב' שבוע', מחז' איטלי' א. קנה.).

— הִפע', °הִסְדִּיק, מַסְדִּיק, כמו קל: בשר ודם כשעושה כפה באבן העליון הוא המפתח ומסדיק כל הכפה (רסע"ג, ספ' יצירה ד ג).

— הָפע', °הָסְדַּק, מָסְדֶּקֶת, מוסדקת, — כמו נפע': וכ"ש בעוף שמוסדקת בין הצלעות (רבי יונה, משפטי בדיק' הריאה, הוצ' קורונל).