*, — א) ש"נ, דבר דק ופעוט, מיני סִדְקִית: ששני בני אדם שנכנסו לעיר א' מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סידקית1 על מי קופצים לא על זה שמוכר מיני סידקית (ר' אבהו, סוט' מ.). — ובסהמ"א: ההוא גברא דהוה מזבין חומרי פתרייתא פירוש מיני סדקית (ערוך, ערך חמר). — ב) ת"נ, דקה מאד, מחט סִדְקִית: לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנו כמלא נקב מחט סדקית2 (ר' יוחנן, עירוב' נג.). — ובסהמ"א: כי לבם כמחט סדקית לא ידעו דרכיו (רמב"ן, אגר' ע"א המו"נ, אגר' הרמב"ם כז.).