* 1, סימן התקופה חסר במקור, כמו שָׂהַד.

— פִע', *סִהֵד, סיהד, העיד בעדים, Zeugnis ablegen; attester; to testify: הנותן גט לאשתו ולא סיהדו2 בש"א פסלה מן הכהונה תוספת' גיט' ח [ו] ח. — ובסהמ"א, במשמ' העיד עדות: אבל כח מעשיו יגידוהו עלילותיו יודיעוהו ונפלאותיו ישיגוהו נוראותיו יסהדוהו גוד' מפעליו יעידוהו הקד' הטור לאה"ע. — ואמר הפיטן: טכוסי הוד לך סהוד יסהדון כי אתה צורם ר"י זבארה, יוצ' שבת א' אחה"פ. כי שביבי שלהבות בשכל יסהדוך כי תומכי תום בתהלה יתמידוך כי אדוקי אש, יוצ' יו"כ. 

— קַל, °סָהֵד, רק מקור סָהוֹד, עי' הציון הקֹדם.

— הִפע', °הִסְהִיד, כמו פִע': נס ינוסס לפרסם כמו אז פלאו מסהידים בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים אדם בקום, סליח' תענ' אסת'. שמות יקרך יענו ויעידו בתוקף יקרך בך יסהידו שיר היחוד ליום ג. והנה חכמתם תסהיד עליהם וענתה שירה בפיהם ר"י מפיסא, מנח' קנא' 9.