1, ש"ז, — עֵד, Zeuge; témoin; witness: גם עתה הנה בשמים עדי וְשָׂהֲדִי במרומים2 (איו' יו יט). — ובסהמ"א3: על פקידך אשר גזל את שדי והגיעו בשדך, אמר אתה צריך לעדים ושהדים ולדברים אחרים (ר"י זבארה, ס' שעשועים ז, דודזון, 68). — ואמרו פיטנים ומשוררים: חילף כי לכם גילה סודיו ואת שהדיו בכל יסודיו (ינאי, אום אשר נקרא, קרוב' דבר', זולאי, רמא). הן בלחייך שהדי דמי, כי עלי תשקדי לספות טרם מועדי (ר"י הלוי, שלום לצביה, זמורה ב, 40). ראתה בת עיני שהדיך שמעה אזני ניב עבדיך (ראב"ע, אחזה מבשרי, איגר, 101). כל נולד ילדו, הוא שהדו ועדו (הוא, אל נשגב, שם, 109). ובעברו דרך אצלי אלצני להגיד בכבודו, ולחבר שיר יהיה שהדו ועדו (עמנו', מחב' י, הברמן, 314). ועי' סָהֵד.
1 [צורה ארמ', הבאה בס' איוב בכנ', אך כשריד מתוך מקור בארמ', כדברי העורך בפרושו לספר.]
2 [כמבֹאר בפרושו של העורך הכונה לעד המעיד נגד איוב, ולא כשמוש הצרוף במליצה בלשון החיה, לטובה. רֹב עדות שבמקרא עדות לרעה היא.]
3 [כאמור לעיל בהערה 2 לערך צָדַק ושוב בהערה 7 לערך ב. רָמָה, באה צורה זו גם במאמר בירוש' סנה' ד א, שדבר על שָׂהֲדִין מכוונין, אלא שהובנו הדברים כאלו דֻבר על שֶׁהַדִּין (ז"א המשפט) מכֻון או מרֻמה, והשוה מה שהוער במפֹרט לקמן, בהערה לערך תְּרוּמָה, על מקרה דומה של שנוי במאמר חכמים, שהיה מנֻסח בעקר בארמ' ותֻרגם לעבר': לא נתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן ושניים להם לאוכלי תרומה (מכילת' בשלח, ועוד). ואולם כונת המאמר בארמ' היתה, בקרוב: לא אתיהיבת אוריתא לדרישה (ז"א לראשונה) אלא לאכלי דמן ותנינין להון לאכלי תרומתא. ולדרישא הוא שהובן במשמ': לדרישה, לדרוש.]