°, פ"ע, — שהד על דבר, העיד עליו, bezeugen; témoigner; to witness: והט לבי אל עדותיך וכו' המעידים על אלהותך והשוהדים על יחודך (ר' בחיי, ה' שפתי תפתח, בסוף ס' חו"ה, צפרוני, 622). — ואמרו פייטנים ומשוררים: טכוסי הוד לך שהוֹֹד ברביעית יעידו (רשב"ג, שנאנים, ביאליק-רבניצקי ב, 61). והעירו והעידו אהובי ועלי שהדו מה שחזיתם (ר"י הלוי, אמר לצבא, זמורה ג 87). הארבע חסד נוסדו, כל נמצא מהם נולדו, לבותינו כן ישהדו (ראב"ע, נשמת שדי, איגר, 102).

— פִע', °שִׂהֵד, כמו קל: תשובתך משובתך תשהד ומליך מאד רקות ודלות רשב"ג, תשובתך, ביאליק-רבניצקי א, 158. ועי' סָהַד.

— הִפע', °השְׂהִיד, כמו קל: על שרשי האמת יעידו גזעיהם, ועל טוב המעינות ישהידו1 נובעיהם (ר"ש א"ת, אגרת תימן לרמב"ם, א. הלקין, 1). — וכפ"י, הִשְׂהיד את פל', ואמר המשורר: מכתב ידו, הוא ישהידו2, כי אין עמו כמלא נימא (משלם בן שלמה דאפיאירה, הוי כל חֹשב, ברודי, ידיעות המכון לחקר השירה 7, מח). ועי' סָהַד.