פ"ע, סָר, סָרָה, סָרְתִּי, סָרוּ, סַרְתֶּם, סָר, סָרָה, סוֹר, סוּר, (מקור), סוּר, (צווי), סוּרָה, סוּרוּ, סֻרוּ, אָסוּר, אָסֻרָה, תָּסוּר, יָסוּר, יָסֻר, וַיָּסַר, נָסוּר, נָסוּרָה, תָּסֻרוּ, יָסוּרוּ, יָסֻרוּ, — א) סָר פלוני אל מָקוֹם, נטה מהמקום שעמד שם והלך אל המקום הנזכר, abweichen; détourner; to turn aside: ויאמר הנה נא אדני סוּרוּ נא אל בית עבדכם וכו' ויפצר בם מאד וַיָסֻרוּ אליו ויבאו אל ביתו בראש' יט ב-ג. ותצא יעל לקראת סיסרא ותאמר אליו סוּרָה אדני סוּרָה אלי אל תירא וַיָּסַר אליה האהלה שפט' ד יח; גם שם יט יא; שם יב; שם יה; שם כ ח. ויהי מדי עברו יָסֻר שמה לאכל לחם מ"ב ד ח. ויבא שמה וַיָּסַר אל העליה וישכב שמה שם יא.שלחה נערתיה תקרא על גפי מרמי קרת מי פתי יָסֻר הנה משלי ט ג-ד. — וסתם סָר, או סָר לראות וכדומ': ויאמר משה אָסֻרָה נא ואראה את המראה הגדול הזה וכו' וירא יי' כי סָר לראות ויקרא אליו שמות ג ג-ד. וישב מימים לקחתה וַיָּסַר לראות את מפלת האריה שפט' יד ח. ובעז עלה השער וישב שם והנה הגואל עבר אשר דבר בעז ויאמר סוּרָה שבה פה פלוני אלמוני וַיָּסַר וישב רות ד א-ב. והנה איש סָר ויבא אלי איש מ״א כ לט. כי מי יחמל עליך ירושלם ומי ינוד לך ומי יָסוּר לשאל לשלום לך ירמ' יה ה. — וְסָר מן האיש, מֵעַל המקום: וידבר אל העדה לאמר סוּרוּ נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה במד' יו כו. — ומתוֹך: ויאמר שאול אל הקני לכו סֻרוּ רדו מתוך עמלקי פן אספך עמו וכו' וַיָּסַר קני מתוך עמלק ש"א יה ו, — וְסָר מאחרי פלוני: ויאמר לו אבנר (לעשהאל) נטה לך על ימינך או על שמאלך וכו' ולא אבה עשהאל לָסוּר מאחריו ויסף עוד אבנר לאמר אל עשהאל סוּר לך מאחרי ש"ב ב כא-כב. — ומן הַדֶּרֶך: סוּרוּ מני דרך הטו מני ארח ישע' ל יא. —  ומן פלוני: סוּרוּ ממני כל פעלי און תהל' ו ט. סוּרוּ ממני מרעים ואצרה מצות אלהי שם קיט קטו. ואנשי דמים סוּרוּ ממני שם קלט יט. — וסתם במשמ' מן, בענין התרחק: סוּרוּ טמא קראו למו סוּרוּ סוּרוּ אל תגעו איכ' ד יה. סוּרוּ סוּרוּ צאו משם טמא אל תגעו צאו מתוכה ישע' נב יא. — ודָבָר, לא סָר הַדָּבָר ממקומו, לא נלקח משם, לא העתק משם למקום אחר: בטבעות הארן יהיו הבדים לא יָסֻרוּ ממנו שמות כה יה. — ומַעַל: והענן סָר מעל האהל במד' יב י. — הלך לו הצדה: את עמוד הענן לא סָר מעליהם ביומם להנחתם בהדרך נחמ' ט יט. — ובהשאלה, סָר מעל פלוני, עֲזָבוֹ, התרחק ממנו, סָר אפרים מעל יהודה, נקרע מעליו ויהי לעם לבדו: יביא יי' עליך ועל עמך ועל בית אביך ימים אשר לא באו למיום סוּר אפרים מעל יהודה ישע' ז יז. — והאלהים מעל פלוני, עֲזָבוֹ, איננו עזר לו יותר: והוא לא ידע כי יי' סָר מעליו שפט' יו כ. כי היה יי' עמו ומעם שאול סָר ש"א יח יב; גם שם כח יה; שם יו. — ומפלוני במשמ' זו: ויאמרו לאל סוּר ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו איוב כא יד. — והאדם מאחרי אלהים לא שמר תורתו וכיוצא בזה:  אך אל תָּסוּרוּ מאחרי יי' ועבדתם את יי' בכל לבבכם ש"א יב כ. וידבק ביי' לא סָר מאחריו וישמר מצותיו מ"ב יח ו. אשר על כן סָרוּ מאחריו וכל דרכיו לא השכילו איוב לד כז. ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סוּר מעלי ירמ' לב מ. — ומִן הַדֱּרֱך, עזבו הדרך הטוב, במשמ' רוחנית, ממצות האלהים ותורתו, מהישר והצדק וכדומ': סָרוּ מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה שמות לב ח. כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון וְסַרְתֶּם מהר מן הדרך אשר צויתי אתכם דבר' לא כט. כי זנו אחרי אלהים אחרים סָרוּ מהר מן הדרך אשר הלכו אבותם לשמע מצות יי' לא עשו כן שפט' ב יז. כל משפטו לנגדי וחקתיו לא אָסוּר ממנה ש"ב כב כג. ולא סָר מכל אשר צוהו מ"א יה ה. וילך בכל דרך אסא אביו לא סָר ממנו שם כב מג. ואתם סַרְתֶּם מן הדרך וכו' מלא' ב ח. למימי אבתיכם סַרְתֶּם מחקי ולא שמרתם שם ג ז. חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יָסוּר ממנה משלי כב ו. — לא סָר מהחטאים וכדו', שמרם, עשה אתם: רק בחטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל דבר לא סָר ממנה מ"ב ג ג. רק חטאי ירבעם בן נבט וכו' לא סָר יהוא מאחריהם שם י כט. — לא סָר ימין ושמאל, לא נטה הנה או הנה, דקדק לעשות הדבר לכל פרטיו: בדרך בדרך אלך לא אָסוּר ימין ושמאול דבר' ב כז; גם שם ה כט; שם יז יא, שם כ; שם כח יד. לשמור ולעשות את כל הכתוב בספר תורת משה לבלתי סוּר ממנו ימין ושמאל יהוש' כג ו. וישרה הפרות בדרך וכו' ולא סָרוּ ימין ושמאול ש"א ו יב. וילך בכל דרך דוד אביו לא סָר ימין ושמאול מ"ב כב ב. — וְסָר מֵרָע: ותהי האמת נעדרת וְסָר מרע משתולל ישע' נט יה. סוּר מרע ועשה טוב תהל' לד יה. אל תהי חכם בעיניך ירא את יי' וְסוּר מרע משלי ג ז. איש תם וישר ירא אלהים וְסָר מרע איוב א א. — ולבבו סָר: ולא ירבה לו נשים ולא יָסוּר לבבו דבר' יז יז. ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן יי' יָסוּר לבו ירמ' יז ה. אשר נשברתי את לבם הזונה אשר סָר מעלי יחזק ו ט. לבב עקש יָסוּר ממני תהל' קא ד. — ולהפך, סָר הדבר מלבו, נשכח, נעזב: רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יָסוּרוּ מלבבך כל ימי חייך דבר' ד ט. — סָר אל משמעתו של פלוני, עשה מצותו:  ומי בכל עבדיך כדוד נאמן וחתן המלך וְסָר אל משמעתך ונכבד בביתך ש"א כב יד. —  וסתם, סָר פלוני: ולעם הזה היה לב סורר ומורה סָרוּ וילכו ירמ' ה כג. — ב) סָר דבר, חדל, פסק, עבר וחלף, לא היה יותר, verschwinden; so retirer; to depart: לא יָסוּר שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה בראש' מט י. והעתרתי אל יי' וְסָר הערב מפרעה ומעבדיו מחר שמות ח כה; גם שם כז. והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס וְסָר מהם הנגע ויקר' יג כח. אם גלחתי וְסָר ממני כחי שפט' יו יז; גם שם יט. ורוח יי' סָרָה מעם שאול ובעתתו רוח רעה ש"א יו יד; גם שם כג. — סָרָה ידו מפלוני, איננו מכהו יותר: אז תרפאו ונודע לכם למה לא תָסוּר ידו מכם ש"א ו ג. — וְסָר החסד, החרב, הבמות וכו': וחסדי לא יָסוּר ממנו ש"ב ז יה. ועתה לא תָסוּר חרב מביתך עד עולם שם יב י. אך הבמות לא סָרוּ עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות מ"א כב מד. לכן עתה יגלו בראש גלים וְסָר מרזח סרוחים עמו' ו ז. וְסָרָה קנאת אפרים וצררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים ישע' יא יג. לשבר אשור בארצי ועל הרי אבוסנו וְסָר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יַסוּר שם יד כה. וְסָרָה קנאתי ממך ושקטתי ולא אכעס עוד יחזק' יו מב. והורד גאון אשור ושבט מצרים יָסוּר זכר' י יא. אם תכתש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תָסוּר מעליו אולתו משלי כז כב. לא יָסוּר מני חשך איוב יה ל. — ואמר בן סירא: אם יסור ונטשתיהו ואסגירנו לשדדים ב"ס, גני' ד יט. — ובמדרש: בשעה שברא הקב"ה את עולמו אמר לו לשר החשך סור מלפני מפני שאני מבקש את העולם לבראות באורה וכו' ואם אין אתה סר אני גוער בך פסיק' רבתי, מתן תורה. — ובסהמ"א: ולא סרה האומה מזה המנהג מימות משה ועד אחר חורבן בית שני ר"נ גאון, ברכ' הקד'. והתגדלם בטובות האלהים העודפות והתגלגלם בהם עד ששבו אצלם רגילות וידועות כאילו הם עצמיות להם בלתי סרות מאתם ולא נפרדות מהם כל ימיהם ר"י א"ת, חו"ה הבחינה, פתיח'. — ואמר הפיטן: צפה בעין נפלאות צורך ודע כי מאין בואך וסורך מה מבטח בחיים ותאמין שורך וכסור מי עין לעפר סורך יחיד מקדם, יוצ' פסח, הגדה מצויר' ומנק' כ"י בריט' מוז'. — ומצוי בלשון הפילוסופים במשמ' חדל: וכבר ידעת שענין התנועה אצלנו הוא ההשתנות מענין אל ענין ותארנו אותו בשהוא אמת ויותר אמת מכל אמת בענין האמת אמנם ישׁוב אל שהוא לא סר מהיותו מצוי ולא יסור מצוי מציאות לא יקנהו מזולתו ראב"ד, אמו"ר 55. ולא סר לעשות כן עד שנגמרה עבודת אדמתו כהוגן ר"י א"ת, חו"ה הבחינה ג. ולא יראה שהיה העולם כלל נעדר עד שנברא אבל לא סר ולא יסור וכו' ולא סר העלול עם העלה הוא, הכוזרי ד יג. אם כן לא סר האדם הווה משכבת זרע ודם שם ה יד. וכן הבטיחונו הבורא על ידי נביאיו שלא נאבד ולא יעשה עמנו כליה ולא נסור לעולם מלהיות אומה חסידה וכמו שאי אפשר שיתבטל מציאותו של הקב"ה כן אי אפשר שנאבד ונתבטל מן העולם רמב"ם, אגר' תימן. אבל כונת מאמר הזה להעיר איש בעל דת שהורגלה בנפשו וכו' ומה שלא סר היותו מבין מדעתו וכו' ר"ש א"ת, מו"נ, פתיח'. וחי האמת לא סרנו מלירוא מחבר בספר כמו אלו הדברים רלב"ג, מלחמות השם, הקד' המחב'. ולא יסורו יעשו כן מנהיגיהם עד אשר יחדשו המלות לכל מה שיצטרכו להם לצורך חייהם רש"ט פליקירא, ראשי' חכמ' 23.  והמליציות הם המוקדמות בתחלה ובארך הזמן יתחדשו בהן חדושין יצריכום אל מליצות ולא יסורו תתחדשנה מעט מעט שם 29. — סָרוּ פניו, נשתנה מראהו: ויאמרו איש אל רעהו אין זה כי אם אוכל ושותה הוא כי לא יוכל האדם להחיות מן הרעב ימים רבים כאשר חי' זה ופניו לא סרו וכו' ויראו שלשה האנשים את הדבר אשר עשתה פלטת לאיש העני ההוא ויאמרו אך עתה הנה היא כלכלתהו ועל כן לא הרעיב ופניו לא סרו ולא מת כראשונים ספ' הישר יח:. 

— הִפע' הֵסִיר, הֱסִירָהּ, הֵסִירָה, הֲסִירוֹתִי, הֲסִרֹתִי, הֲסִירֹתָ, הֵסִירוּ, מֵסִיר, הָסֵר, לְהָסִיר, הֱסִירְךָ, הֲסִירְכֶם, הָסֵר, הָסִיר, הֲסִירִי, הָסִירוּ, הָסִרו, אָסִיר, אָסִירָה, תָּסִיר, יָסִיר, יָסַר, וַיָּסַר, יְסִירֶנָּה, וַיְסִרֵהוּ, וַיְּסִרֶהָ, וַיְסִרֵם, וְתָסֵר, וַתָּסַר, יָסִירוּ, — הֵסִיר דבר, עשה שיָסוּר, בכל המשמ' של קל, — א) בפעל ממש: וַיָּסַר נח את מכסה התבה בראש' ח יג. אעבר בכל צאנך היום הָסֵר משם כל שה נקוד וטלוא שם ל לב; גם שם לה; שם לה ב; שם לח יד; שם יט; שם מא מב; שם מה יז. והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור וסכתי כפי עליך עד עברי וַהֲסִרֹתִי את כפי וראית את אחרי שמות לג כב-כג; גם שם יד כה; שם לד לד. וְהֵסִיר את מראתו בנצתה והשליך אתה אצל המזבח ויקר' א יו; גם שם ג ד; שם ד לא. וְהֵסִירָה  את שמלת שביה מעליה דבר' כא יג. חרם בקרבך ישראל לא תוכל לקום לפני איביך עד הֲסִירְכֶם החרם מקרבכם יהוש' ז יג. היום הזה יסגרך יי' בידי והכתיך וַהֲסִרֹתִי את ראשך מעליך ש"א יז מו; גם שם לט. לא תבוא הנה כי אם הֱסִירְךָ העורים והפסחים ש"ב ה ו. ולא אבה דוד לְהָסִיר אליו את ארון יי' שם ו י. אעברה נא וְאָסִירָה את ראשו ש"ב יו ט. וימהר וַיָסַר את האפר מעל עיניו מ"א כ מא. וַיָּסַר את מצבת הבעל אשר עשה אביו מ"ב ג ב; גם שם ו לב; שם יו יז. ואצרף כבר סגיך וְאָסִירָה כל בדיליך ישע' א כה; גם שם ג יח; שם ה ה; שם יח ה. הָסִירוּ נטישותיה כי לא ליי' המה ירמ' ה י. הָסִיר המצנפת והרים העטרה יחזק' כא לא. אפך ואזניך יָסִירוּ שם כג כה; גם שם כו יו. הָסִירוּ הבגדים הצאים מעליו זכר' ג ד. וַיָּסַר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן אסת' ג י; גם שם ד ד. כבודי מעלי הפשיט וַיָּסַר את עטרת ראשי איוב יט ט. — ב) בהשאלה, עשה שיחדל, שיפסק: העתירו אל יי' וְיָסֵר הצפרדעים ממני ומעמי שמות ח ד; גם שם י יז; שם כג כה. התפלל אל יי' וְיָסֵר מעלינו את הנחש במד' כא ז, — הֱסִירוֹ מאחרי פלוני, עשה שיעזבו, שיעזב תורתו וכדומ': כי יָסִיר את בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים דבר' ז ד. — וְהֵסִיר מִן: וְהסִיר יי' ממך כל חלי וכל מדוי מצרים הרעים שם יה. — ובמשמ' הֶחֱסִיר, בִּטֵּל: כאשר צוה יי' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הֵסִיר דבר מכל אשר צוה יי' את משה יהוש' יא יה. —  במשמ' החדיל: ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין הָסִירִי את יינך מעליך ש"א א יד. וחסדי לא יסור ממנו כאשר הֲסִרֹתִי מעם שאול ש"ב ז יה. — בטל, החדיל: ושאול הֵסִיר את האבות והידענים מהארץ ש"א כח ג. הוא (חזקיה) הֵסִיר את הבמות מ"ב יח ד; גם שם כב. — הֵסִיר דם מֵעַל, מחה, קנח, ובהשאלה העון: ופגע בו וקברתו וַהֲסִירֹתָ דמי חנם אשר שפך יואב מעלי ומעל בית אבי מ"א ב לא. — הֱסִירוֹ מעל פָנָיו, דָחָהוּ, גרשהוּ: ויתאנף יי' מאד בישראל וַיְסִרֵם מעל פניו מ"ב יז יח; גם שם כג; שם כג כז; שם כד ג. הֵסִיר מעשים מנגד עיניו: רחצו הזכו הָסִירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע ישע' א יו. — הֵסִיר ממנו משען: כי הנה האדון יי' צבאות מֵסִיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה כל משען לחם וכל משען מים ישע' ג א; גם שם ה כג; שם כה ח;  שם כז ט; שם לא ב. ואם תָּסִיר שקוציך מפני ירמ' ד א; גם שם ד. —  הֵסִיר את פלוני, הדפו ממצבו, ממשרתו: ומי יתן את העם הזה בידי וְאָסִירָה את אבימלך שפט' ט כט. אשר הֲסִירֹתִי (את שאול) מלפניך ש"ב ז יה. — הֱסִירוֹ ממלך, הֱסִירָהּ מגבירה, מכסא המלכות: וגם את מעכה אמו וַיְסִרֶהָ מגבירה מ"א יה יג. — ובאו שמה וְהֵסִירוּ את כל שקוציה ואת כל תועבותיה ממנה ונתתי להם לב אחד וכו' וַהֲסִרֹתִי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר יחזק' יא יה-יט. חמס ושד הָסִירוּ ומשפט וצדקה עשו שם, מה ט. וְתָסֵר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה הושע ב ד. וַהֲסִירֹתִי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם שם יט. אז אָסִיר מקרבך עליזי גאותך ולא תוספי לגבהה עוד בהר קדשי צפנ' ג יא. הֵסִיר יי' משפטיך פנה איבך שם יה. וַהֲסִרֹתִי דמיו מפיו ושקציו מבין שניו זכר' ט ז. ברוך אלהים אשר לא הֵסִיר תפלתי וחסדו מאתי תהל' סו כ. הֵָסֵר מעלי נגעך שם לט יא. הֲסִירוֹתִי מסבל שכמו כפיו מדוד תעברנה שם פא ז. דרך שקר הָסֵר ממני ותורתך חנני שם קיט כט. הֵָסֵר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך משלי ד כד. הָסֵר רגלך מרע שם כז מֵסִיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה שם כח ט. יָסַר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני איוב ט לד. מֵסִיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח שם יב כ. מֵסִיר לב ראשי עם הארץ ויתעם בתהו לא דרך שם כד. חי אל הֵסִיר משפטי ושדי המר נפשי שם כז ב. לא אָסִיר תמתי ממני שם ה. לְהָסִיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה שם לג יז. וְהָסֵר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך קהל' יא י. — ואמר בן סירא: בנעוריו הכה גבור ויסר חרפה מעל עם ב"ס, גני' מז ד. — ובמשנה: ר' יהודה אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו רבי שמעון אומר אפילו אחת ומסירה את לבו לא ישאנה סנה' ב ד. אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו ר' דוסתאי בר' ינאי, אבו' ג ח.

— הָפע', הוּסַר, מוּסָר, מוּסָרִים יוּסָר, — הוּסַר דבר, שהסירוהו, בפעל ממש, שלקחוהו ממקומו: ואת כל חלבה יסיר כאשר הוּסַר חלב מעל זבח השלמים ויקר' ד לא. כאשר יוּסַר חלב הכשב מזבח השלמים שם לה. — ובמשמ' חדל, נפסק: ומעת הוּסַר התמיד דני' יב יא. — ובתלמוד: תנא לענות בו סרה עד שתוסר1 גופה של עדות מכות ה.. — ובסהמ"א: עדה היא של פריה ורביה על שם שמגונה עליו ומוסרת מאצלו עדה תרגום של סורה רש"י, בראש' ד יט.

— פִעְלֵל, סוֹרֵר, — כמו הִפע', סוֹרֵר דרך, הסיר את הדרך, עִוֵּת אותה: דרכי סוֹרֵר2 ויפשחני שמני שומם איכ' ג יא. — ואמר הפיטן: שעו מני בבכי אמרר דרכי סורר איכ' אשפתו, קינ'. כי אם דרכי בזמיר סוררתי היום כבני ישי וכבני קרח איישיר פעמי כאשר גזרתי ר"ע פרנס', מתק שפתים, הוצ' מק"נ 81.

— פֻעלַל, °סוֹרֵר, — שסוררו אותו: וקלו מנשרים מהלכיו וגברו מאריות בין חמושים דרכיו סוררו לשני עבריו והאחד במישור בם יקושים ר' שלמה מזל טוב, שיר על שחוק האישקאק, דברי חפץ, הוצ' עדלמן 6.