ג. סוּר
סָר, — סָר בפלוני, מרד בו: ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יָסוּרוּ1 בי ואני יסרתי חזקתי זרועתם (הוש' ז יד-טו).
1 [עי' רד"ק: והוא בענין שני שרשים סור וסרר, ע"כ. ואולי צריך לנקד יָסוֹרוּ-יָסֹרוּ מן סרר.]
סָר, — סָר בפלוני, מרד בו: ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יָסוּרוּ1 בי ואני יסרתי חזקתי זרועתם (הוש' ז יד-טו).
1 [עי' רד"ק: והוא בענין שני שרשים סור וסרר, ע"כ. ואולי צריך לנקד יָסוֹרוּ-יָסֹרוּ מן סרר.]