פ"ע, סָר, — סָר דבר, הבאיש, ובכלל נשחת ונתקלקל, במשמ' רוחנית ומוסרית: חבור עצבים אפרים הנח לו סָר1 סבאם הזנה הזנו (הוש' ד יז-יח). יי' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דרש את אלהים הכל סָר2 יחדו נאלחו אין עשה טוב אין גם אחד (תהל' יד ב-ג). —ובסהמ"א: סר היין בלהקת שכורים חכם לב בקהל בודאים (אסף ב כד ד). — ובינ' פעו' סוּרוֹת: (ואם הביא שלא מן המובחר) כגון תמרים שבהרים ותאנים סורות3 ומרוקבות (רמב"ם, בכורים ב ג).