*, סירא, ש"נ, מקום מוקף בעִגּוּל1, כמו זירה, — בית הסֹּהר: וכל אותו הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת רבון כל העולמים אברהם יצא באבטחה ואני יצאתי באמנה אברהם חוץ לסירה ואני נתונה בסירה אתמהא (מד"ר בראש' מ [מא] תיאוד'). — ובהשאלה, במאסר: כך עשו ללוט נתנו אותו בסירה ונטלו אותו עמהם כ"כ למה והוא יושב בסדום (שם מב). — ומשל, ראשו בתוך הסירה, ר"ל הוא אחוז, תפוש, הוא ערב בעד איזה דבר וכדומ': אמר (יהודה) מאי אכפת להון לאחי שראשי בתוך הסירה שאני ערב לפניך אני מתפגש בשבילו (מדה"ג שכטר, ויגש פתיח'). — והחלק של העין המוסגר ע"י הלבן2: ואיזהו תבלול לבן הפוסק בסירא3 ונכנס בשחור וכו' (בכור', ו ב). — וחלק הפנימי הסגור של האגוז: מה אגוז זה עשוי ד' מגורות והסירה באמצע כך הוא ישראל שרויים במדבר ד' דגלים ואהל מועד באמצע (מד"ר שה"ש, אל גנת אגוז).