ש"ז, — מה שיסַחֶה אדם, עפר, זבל וכיוצא בהם, Kehricht; boue; dirt: סְחִי ומאוס תשימנו בקרב העמים (איכ' ג מה). — ואמר הפיטן: סחי ומאוס אם נתחייב (מחז' יניי, הוצ' דודסון 16). נארת ברית שלשת החשוקים סחי שמתנו מכים ולוקים עצומי גזם ואכולי ילקים (אליה בר שמעיה, אויתיך קויתיך, סליח' יום ב). סחי שמו תורת משה ותלמוד רבינא ורב אשי (יוצ' שבת א אחה"פ). סחי ים השריץ שבע מאות מיני טהורים (ר' בנימין, מחז' איטל' א סג:). משלי סחי עליהם משלה כי בם משלה רד יום צבי ארצות עד שמה היתה ובת אדום שכנה שמה (ראב"ע, עבר עלי). אז אמרה נפשי אני עניתי קצתי ביופיה אז ושמתים סחי היא שנתה גם כן אני שניתי לו קוממיות הולכה לכה אומר שחי (עמנ' מחב' ז). — ובהשאלה מפלה לארץ: סוס יהי לתשועה כזב ושקר כי ברוב חילו לא ינוס מסחי לא ימלט את הרוכב מדחי (כהנת אברהם א לג יז).