*, ש"נ, —  שה"פ מן סָחַט, שָׂחַט: הצבעים שבירושלם היו עושין סחיטה מלאכה בפני עצמה (ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה, ירוש' שבת ז ב).  רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אין סחיטה בשיער (בבלי, שם קכח:).  מיתיבי אין נותנין שמן וחמין על גבי מוך ליתן על גבי מכה בשבת התם משום סחיטה (שם קלד:). גזירה משום סחיטה (רב יוסף, ביצ' יח.). — ובסהמ"א: ויסחט בעבור זה סחיטה חזקה וירדו טפות גדולות כשיעורו ותמהר ירידתו (אבי הרלב"ג, שעה"ש א ב ד.) — ובמשמ' מה שסוחטין, תמצית:  והחלק הנתק אל דמות המים אינו מים אבל הוא סחיטה או לחות ארסי או  מזוניי (ר"י א"ת, הכוזרי ה יד). — ומ"ר סְחִיטוֹת:  ויושם על ראשו השמנים הקרים כמו שמן ורדים ואל חלף והסחיטות הקרות כמו סחיטת ערבה (קאנון, א ג ה ג). וסחיטת ענבי השועל ביחוד נחות מכל סחיטות (נרבוני, ארח חיים בחליי הפרקים, כ"י ביהמ"ד שכטר).