*, סְחוּס, ש"ז, מ"ר סְחוֹסִים, סְחוּסִים, כמו חסחוס: כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך וראשי הכנפים והסחוסים1 על אלו מומין שוחטין את הבכור נפגמה אזנו מן הסחוס2 אבל לא מן העור וכו' (בכור' ו א). אזנו מן המלת דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר אף מן הסחוס שהיה ר' מאיר אומר אין כהן נרצע (מכי' משפט' ב). אית לך מימר במחוסרות למצמץ לא בראשי כנפים הסחוסין (ירוש' תרומ' יד ד). מן הסחוס היה נרצע (העבד) וכו' וירצע הסחוס (של כהן) פחות מן הכרשינה וכו' (שם, קדוש' א ב). — ובסהמ"א: והרי ראשי כנפים והסחוסים שאינן נאכלין בשור הגדול שהם כעצמות ובגדי הרך נאכלים (ר"ח, פסח' פד.). והלכתא משפוי כבע ולמטה כשרה פירוש כמין כובע בפי הקנה ואינו בשר אלא הוא לבן כגון הסחוסין ומונח עליהם כגון עלה של הדס (ערוך, ערך שפוי). הסחוסים שהם כמו עצמים רכים הרי אלו מותרין לאכלן (רמב"ם, קרבן פסח י ח). מי שהיתה אזנו כפולה לשתים אפילו הגדי שדרך אזניו להיותן נוטות וכפולות ובלבד שיהיו לו שני סחוסין אבל אם אין לה אלא סחוס אחד והרי הוא כגוף אחד שנכפל כשר (הוא, ביאת המקדש ז ג) . כל האיברים הורכבו מהם עשר במספר יס"ב ואלה שמותם העצמות א' והסחוס ב' והעצבים ג' וכו' (ראב"ד, פי' ספ' יצירה כא.). ולבש צורת הסחוס אשר הוא רך מן העצמות וקשה מן הבשר והוא ממוצע בין העצמות והעצבים (הוא, שם כא:).