א. סִירָה

ש"נ, מ"ר סִירוֹת, — כמו ב. סיר, ובפרט קוץ וחוח המשמש לחכה בציד הדגים, Haken; hameçon; hook: כי הנה ימים באים עליכם ונשא אתכם בצנות ואחריתכן בְּסִירוֹת1 דוגה (עמו' ד ב). — ובתו"מ, ביחיד סִירָה, סירא, במשמ' העקרית, קוץ: הפוקק את החלון בסירא והקושר ברזל בכרעי המיטה של חיה והעורך לפניה שולחן הרי זה מדרכי האמרי (תוספת' שבת ו [ז] ד). וכך היו מוכי שחין שבירושלים עושין הולך לו ערב פסחים אצל רופא וחותכו עד שהוא מניח בו כשערה ותוחבו בסירה ונמשך ממנו והלה עושה פסחו והרופא עושה פסחו (ספרא, ויקר', נפש כי תחטא א א). מרצע אין לי אלא מרצע מנין לרבות הסול והסירה המחט והמקדח והמכתב ת"ל ולקחת כל דבר שנלקח ביד (ר' יוסי ב"ר יהודה, שבוע' ד:). — וגדר של קוצים: בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג2 (ר' אבא בר כהנא, סנה' מט.). א"ל אבנר מה אתה בעי למגלגל עם דין בסירה הוערה כיון דאתי לגבי מעגל א"ל דוד הלא תענה אבנר בכנף אמרת בסירה הוערת חנית וצפחת בסירה הוערו (פסיק' דר"כ, פרה). — ומ"ר סיראות: למלך שהתקין שני דרכים אחד מליאה קוצי' ודרדרים וסיראות ואחת מלאה בושם (מד"ר שמות ל).



1 [מקביל לצנות, כמו חוח (איוב מ כו). וי"ת בדגוגית ציידין, ופרש"י ספינה קטנה של ציידי דגים ולפי שקטנה היא קורא לה סיר, ע"כ. ועי' גם רד"ק בשרשיו. ומשמ' זו נתקבלה בלשון הדבור ובספרות החדשה.]

2 [עי' רש"י, ובערוך ערך בור.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים