ג. סִירָה
* 1, ש"נ, מ"ר סִירוֹת, — סחי ודברים מטֻנפים שהנהר או הים פולט אל שפתו: מה הים הזה כל סירותיו על פיו כך סירותיהם של רשעים על פיהם (מד"ר תהל' ב א). עלי נהר מה הנהר שוטף את הסירות אף יום הכפורים מכפר עונותיהם (ילק' שמע', במדב' תשעא). — ובסהמ"א: ויצא הראשון למה יצא ראשון כדי שיהא הוא יוצא וסירותיו עמו פי' כל טינוף הדמים (חזקוני, בראש' כה כה).
1 [מן הארמ' סרי, באש. עי' סרי.]