1, ש"ז, מ"ר סִירִים, קוצים, Dorn; épine; thorn: לכן הנני שך את דרכך בַּסִּירִים וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תמצא (הוש' ב ח). — ויגדל במקום שממה, ומליצה עלה השדה סירִים, שהיה שמם: ועלתה ארמנתיה סִירִים קמוש וחוח במבצריה (ישע' לד יג). — וישמש לשרפה מתחת לכלי הבשול וכדומ': כי כקול הַסִּירִים תחת הסיר כן שחק הכסיל (קהל' ז ו). כי עד סִירִים2 סבכים וכו' אכלו כקש יבש מלא (נחו' א י). — ובתלמוד: ועמוד ענן נוסע לפניהם משפיל הגבוה ומגביה השפל והורג נחשים ועקרבים ושורף סירים ואטד ועושה להם את הדרך מיושר (תוספת' סוט' ד ב). — ובסהמ"א: שמא כשעברתם אצל הקוצים והסירים נכנס אחד מן הקוצים בכנף מעילך (רש"י, סנה' מט.). — ואמר המקונן: כסירים סבוכים הגדילו המדורים האל אלה תתאפק אדון כל יצורים (החרישו, קינ'). אבכה ואתגולל עלי ערש רבוד כעל סירים ועל סכות (רמב"ע, התרשיש ז סא). — °ומ"י: הדר תבל כמו גנה מלאה בשושנים סביבם סיר וגם קוץ (ר"י חריזי, הענק רכט). יהי נכשל בפח דרכו וסירו (רש"ט פלקירא, המבקש, הקדמ').