1, ש"ז, מ"ר סִירוֹת, סִרוֹת, כנ' סִירוֹתָיו, סִירֹתֵיכֶם — קדרה של חרס או של נחשת, יבשלו בה, Topf; pot: מי יתן מותנו ביד יי' בארץ מצרים בשבתנו על סִיר הבשר באכלנו לחם לשבע (שמות טז ג).  ויאמר לנערו שפת הַסִּיר הגדולה ובשל נזיד לבני הנביאים ויצא אחד אל השדה ללקט ארות וימצא גפן שדה וילקט ממנו פקעות שדה מלא בגדו ויבא ויפלח אל סיר הנזיד כי לא ידעו ויצקו לאנשים לאכל ויהי כאכלם מן הנזיד והמה צעקו מות בַּסִּיר איש האלהים ולא יכלו לאכל ויאמר וקחו קמח וישלך אל הַסִּיר ויאמר צק לעם ויאכלו ולא היה דבר רע בַּסִּיר (מ"ב ד לח-מא).  ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו ואת עצמותיהם פצחו ופרשו כאשר בַּסִּיר וכבשר בתוך קלחת (מיכ' ג ג).  היא הַסִּיר ואנחנו הבשר וכו' המה הבשר והיא הַסִּיר וכו' היא לא תהיה לכם לְסִיר ואתם תהיו בתוכה לבשר (יחזק' יא ג-יא).  שפת הַסִּיר שפת גם יצק בו מים וכו' אוי עיר הדמים סִיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה (שם כד ג-ו).  והיה כל סִיר בירושלם וביהודה קדש ליי' צבאות ובאו כל הזבחים ולקחו מהם ובשלו בהם (זכר' יד כא).  ירתיח כַּסִּיר מצולה ים ישים כמרקחה (איוב מא כג).  כי כקול הסירים תחת הַסִּיר כן שחק הכסיל (קהל' ז ו). — וְסִיר נָפוּחַ: סִיר נפוח אני רואה ופניו מפני צפונה (ירמ' א יג). — סִיר רחץ, ישפכו בו מי הרחיצה, והוא כלי נמאס, ומליצה של בזיון הוא סיר רחצי: מואב סִיר רחצי על אדום אשליך נעלי (תהל' ס י). — ומ"ר:  בטרם יבינו סִירוֹתֵיכֶם אטד כמו חי כמו חרון  ישערנו (שם נח י). — וכלי מקדש, שמו בו הדשן שהיו גֹרפים מהמזבח: ועשית סִירֹתָיו לדשנו ויעיו ומזרקתיו (שמות כז ג).  ויעש את כל כלי המזבח את הַסִּירוֹת ואת היעים (שם לח ג).  ואת הַסִּירוֹת ואת היעים ואת המזרקות וכו' אשר עשה חירם למלך שלמה בית יי' נחשת ממרט (מ"א ז מה).  ואת הַסִּירוֹת ואת היעים וכו' ואת כל כלי הנחשת אשר ישרתו בהם לקחו (ירמ' נב יח; גם שם יט). — ואמר בן סירא: מה יתחבר פרור אל סיר אשר הוא נוקש בו והוא נשבר (ב"ס, גני' יג ב). — ובסהמ"א: כקול סירי משק תחת סיר אש (רסע"ג, קטע כ"י מספ' הגלוי, מהגני'). — ואמר המשורר: יעלת חן עצובת רוח קול ישע מחכה ולבבה כסיר נפוח כי נפל בחכה נשמע על כנף רוח קול רחל מבכה (ר"י הלוי, קראו מלאכי שמים). — ומשל לים: וסיר ירתיח וקול יצריח ואין משביח להמון קשים (הוא, סערה על הים, שער השיר 97).  כחול ים היא כבדה על כבדי ומעי  תארה כסיר ירתח (ר"י זבארה, ספ' שעשוע' יב, הוצ' דודזון 141).  ושם כבד בצד ימין חנותו לאסטומכא כאש לסיר היותו (הוא, בתי הנפש 165). — ומ"ר סירוֹת: אך הזמן פתאם ישלח אש בסירותם אזי טרם אשר יבינו (ר"י חריזי, הענק קלב).  בראותי כמה אנשים תועים ומשבשים בטרם יבינו סירותיה' נזיד עדשים (אבן בוחן, דפו' ויניציה, סז::).