סיכוך, ש"ז, — א) שה"פ מן סִכֵּך: מחצלת קנים גדולה עשעה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה (סוכ' א יא). חמשה דברים נאמרו בדלעת יוונית אסורה בסיכוך על גבי זרעים עוקצה טפח אוסרת כל שהוא מביאה את הטומאה וחוצצת בפני הטומאה (תוספת' כלא' א ו). סיכוך שאמרו בנוגע (ירוש' כלא' ב יא). — ב) והדבר שמסככין בו: הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבה פסולה ואם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן כשרה (סוכ' א ד). הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה (שם ט). בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש מן הכותל לסיכוך ד' אמות פסולה (שם י). מצינו סיכוך שהוא כקירוי (ירוש' סוכ' א א). פעמים שאדם בא מן השדה בערב וחבילתו על כתיפו ומעלה ומניחה על גבי סוכתו כדי ליבשה ונמלך עליה לסיכוך והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי (ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן, בבלי שם יב.). מה תמרה זו אין בה פסולת אלא תמריה לאכילה ולולבים להלל חריות לסכוך סיבים לחבלים (מד"ר בראש' מא). — ובסהמ"א: שהקנים הנתונים בנקבים צדדין והסיכוך הנתון על גבן צידי צדדים (רש"י, שבת קנד:). ולא יסכך על גביהן אלא א"כ הרחיק הסיכוך מן הכותל שיש בו החלון ארבע אמות (רמב"ם, שכנ' ז ה). אבל בתורה בעבור שלא היה רוצה לאופן הסכוך לא אמר עלי כך וכך אלא אמר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל (ר' אהרן הקראי, ספ' ג"ע סה:). התם מיירי כשלקחו בית בנוי ועלייה עליו או שירשוהו שלא זכה העליון מתחלת מקחו אלא בסיכוך קל (לבוש, נזקי שכנים קנג טז). —  ואמר הפיטן: זכר סכוך לדורות להם להורות לסכך ולקרות (אכתיר זר תהלה, יוצ' א סוכות). סלה אתה אל מסתתר סכוך עננים שבעה אותי לסתר (י"ז בתמוז, מחז' איטל' א קס:). — ומ"ר סִכּוּכִים: בדפנותיה ובמצבותיה בסכוכיה ובצלותיה בבואותיה וביציאותיה (כי אקח מועד, יוצ' ב סוכות).