*, ש"ז, מ"ר סְכָכִים, — א) ענפי העץ העושים סֻכה וצל: מספרת שנחלקה לשנים ר' יהודה מטמא מפני שהוא כתחילה חותך בה את הסכך ועכשיו חותך בה את הסכך וחכמים מטהרים (תוספת' כלים ב"מ ג ג). בנזיר שהוא יושב על גבי סכך1 וברואה קרי בתוך ימי ספירתן (ר' יהושע, שם נדה ט יג). זרע בבית והעביר הסכך וסיכך על גביו על דעתי' דר' עקיבה התוספת פטור (ירוש' מעשר' ה ד). — ב) כסוי של ענפים וכדומ', שמסככים בו את הסֻכה: רבי בון ורבי בון בעון קומי רבי זעירה וכו' סוף סכך מהו שיציל בסוכה אמור לון אין סוף סכך מציל בסכה (שם, עירוב' א). סכך פסול אינו פוסל אלא בארבע אמות א"ר יוסה אף אנן תנינן וכו' סכך פסול אינו פוסל אלא בארבע אמות (שם, סוכ' א י). מחלוקת בשאין דפנות מגיעות לסכך אבל דפנות מגיעות לסכך אפילו למעלה מעשרים אמה כשרה (רב, סוכ' ב:). אויר פוסל בשלשה סכך פסול בארבעה (רבנן דבי רב, שם יז.). — ובסהמ"א: כיון דנעץ ארבעה קונדיסין בארבע פינות הגג על שפת הגג כשמגיעות עד סכך כגון שקונדסין אילו הווה גבהן חמש אמות ונעוצין על שפת הגג (גיאוניקה ב, גינצבורג 241). — ואמר הפיטן: בטלול ענניו הרכיבן בין סכך לסכך ויתיצבו תחתיו כבתחתית סכך (אלים כהשעין, יוצ' ב' סוכ'). — ובמשמ' תקרה: ומן העמודים ועד כותלי העזרה היה סכך על גביהן וכו' ומן העמודים ולחוץ היה בלי סכך (רעב"ט, תמיד א ג). ובט"ו בו מקעקעין סכך בתיהם לעשות סוכה ויוצאים לגנות ועוקרין האילנות לסכך סוכותיהם (חמדת הימים ב' בספור הנס עח:.) — ומ"ר במשמ' ב): שני סככין זה על גבי זה העליון חמתו מרובה מצילתו התחתון אין חמתו מרובה מצילתו (ירוש' סוכ' א ב). — ובסהמ"א: והר"ר יחיאל היה נוהג כשהיה עושה סכה תחת הגג היה מסיר הרעפים שהיה זוקף מהסכך עד הגג כדי לערב שתי סככים יחד להיות הכל סכך אחד (לינדא, האגור תתקנח). ולא בסוכה שתחת האילן שכל אלו הוו שני סככים זה על גב זה (הלבוש, או"ח תרכו א). — ואמר הפיטן: בפרכת המסך לכרובי סככים כפורת סוככים משם ריח סכים וצור עמם מסכים (אלים כהשעין, ב סוכות).