ש"נ, סמ' סֻכַּת, כנ' סֻכָּתוֹ, מ"ר סֻכּוֹת, סֻכֹּת, — א) כעין גג עשוי בפרט מענפי אילנות וכיוצר בזה לשבת תחתיו למחסה מפני שמש, Hütte; hutte; booth: ויבן לו בית ולמקנהו עשה סֻכֹּת (בראש' לג יז). הארון וישראל ויהודה ישבים בַּסֻּכּוֹת ואדני יואב ועבדי אדני על פני השדה חנים (ש"ב יא יא). ונותרה בת ציון כְּסֻכָּה בכרם כמלונה במקשה (ישע' א ח). וְסֻכָּה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר (שם ד ו). ויצא יונה מן העיר וישב מקדם לעיר ויעש לו שם סֻכָּה וישב תחתיה בצל (יונה ד ה). — ובמליצה, צפן את פלוני בְּסֻכָּה: תסתירם בסתר פניך מרכסי איש תצפנם בְּסֻכָּה מריב לשונות (תהל' לא כא). — וכן הקים סֻכָּתוֹ של פלוני, הקים מה שנהרס אצלו: ביום ההוא אקים את סֻכַּת דויד הנופלת וגדרתי את פרציהן והרסתיו אקים ובניתיה כימי עולם (עמו' ט יא). — ובהשאלה, עננים: אף אם יבין מפרשי עב תשאות סֻכָּתוֹ (איוב לו כט). ישת חשך סתרו סביבותיו סֻכָּתוֹ חשרת מים עבי שחקים (תהל' יח יב). —  וכמו סֹך, לחיות טרף: התצוד ללביא טרף וחית כפירים תמלא כי ישוחו במעונות ישבו בַּסֻּכָּה למו ארב (איוב לח לט-מ). — ב) בפרט, הַסֻּכָּה שיעשו לשבת בה שבעת ימי החג אחרי כלות עבודת השדה והכרם בא"י: בחמשה עשר יום לחדש השביני חג הַסֻּכּוֹת שבעת ימים (ויקר' כג לד). בַּסֻּכּוֹת תשבו שבעת ימים וכו' למען ידעו דרתיכם כי בַּסֻּכּוֹת הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (שם מב מג). חג הַסֻּכּוֹת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך (דבר' יו יג). ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך יי' צבאות ולחג את חג הַסֻּכּוֹת (זכר' יד יו). ויעשו את חג הַסֻּכּוֹת ככתוב (עזר' ג ד). צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סֻכֹּת ככתוב ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סֻכּוֹת איש על גגו ובחצרותיהם ובחצות בית האלהים (נחמ' ח יה-יו). — ובתו"מ: סוכת גינוסר אף על פי שיש בה ריחים ותרנגולים פטורה סוכת היוצרים הפנימית חייבת והחיצונה פטורה וכו' סוכת החג בחג רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין (מעש' ג ז). חבילי של עצים וסוכה1 של קוצים שעשאו דלת לפירצה ולחצר אם היו קשורות ותלויות פותחים ונועלין בהם ואם לא אין פותחין ונועלין בהן (תוספת' עירוב' יא יא). על כל סוכה וסוכה אומר לו הרי מזון והרי מים לייפות את כוחו (ר' יוסי, ירוש' יומ' ו ד). סוכת רועים סוכת קייצים סוכת בורגנין סוכת שומרי פירות סוכה מכל מקום כשרה (סוכ' ח:). ומנקיותיו אשר יוסך בהם שהיו מעמידין הלחם כמין סוכה שכל חלה וחלה נעשית סוכה לזו שהיא תחתיה(מד"ר במד' ד). — ומ"ר: שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו הפנימית אינה סוכה וחייבת במזוזה והחיצונה סוכה ופטורה מן המזוזה (סוכ' ח:). — והסֻכה של החג: סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה רבי יהודה מכשיר (שם משנ' א א). העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה (שם ב). סוכה המדובללת ושצילתה מרובה מחמתה כשרה (שם ב ב). מעשה בסוכתה של הילני המלכה בלוד שהיתה גבוהה יותר מעשרים אמה (ר' יהודה, ירוש' סוכ' א א). ומיום הכפורים עד החג כל ישראל עסוקין במצות זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו (מד"ר ויקר' ל). —  ובסהמ"א: העושה סוכה לעצמו או' ברוך שהחיינו וקימנו לזמן הזה נכנס לישב בה או' ברוך אקב"ו לישב בסוכה (תוספ' ותקונ' לסדר רע"ג 36). —  ואמר המשורר: אנחנו נעשה סכות בשמחה והמה מכלמתם אבלים (ר"ש הנגיד, הלי תעש). כרועה אשר ירעה צאנו למקנהו עשה סכות (ראב"ע, אל חי יואל). — ב) שם למסכת של המשנה בסדר מועד.