סָכָה

*, פ"ע, שׂכה, הביט: וכן הוא אומר אבי מלכה ואבי יסכה אלא שהכל סוכים ביופיה (ספרי במד' צט). יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה ברוח הקדש (ר' יצחק, מגיל' יד.). אבי סוכו שהיה אביהן של נביאים שסוכים ברוח הקדש (מד"ר ויקר' א). — ובינ' פעו', מ"ר: השותה יין חי עצמותיו שרופין מזוג עצמותיו סכויין1 כראוי עצמותיו משוחין (אבא שאול, נדה כד:). — ובסהמ"א: כעין הסוכה ברוח הקדש (ערוך, ערך אבני שיש טהור). הסוכין ברוח הקדש (רעב"ט, חגי' ב א). — ומקור סְכוֹת: ואם תט אלי סכות חין ערכי כבודך לא יחל (מנחם בן סרוק, אגר' אל ר' חסדאי, ספ' תשוב' 32). — ואמר הפיטן: זכה בכן גזעו שלול דת נסוכה ברוח הקדש סכות כמו הורם סכה (אלים כהשעין, יוצ' ב סוכות). סכותה משכן מסכות דבירי סכות והובלגו גבורי (שבת סורו מני, קינ' לת"ב).



1 [פרש"י שחורין שמעתי ל"א סכויין בלא מוח, ע"כ. ובערוך גורס סבואין. וכן בתוספ' הרא"ש.]

חיפוש במילון: