קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— הִפע', הַסְכֵּת, — הִסְכִּית ושָׁמַע, החריש והקשיב לדברי המדבר, schweigend zuhören; faire silence et écouter; to be silent and hearken: וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר הַסְכֵּת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם ליי' אלהיך (דבר' כז ט). — ואמר הפיטן: רשם למפרע אותותי מאמריה יהיבה כתיבה נעימים אמריה בשנים הראשונים חיתה עלפה כי הסכיתום מפה אל פה (אז, יוצ' א שבוע'). נשיאים ודכים במשענה כלם ישוו בנתינה בלי עוד להתמתנה סלה יסכית תחנה בכל עת וכל עונה ויתקימו ברננה (אל מתנשא, שבת שקל'). רעד כהסכית טעם תחלת משנתה (אצורה ומפרשה, יוצ' שבת פרה). זד בהסכיתו נטלה ברכתו ובכורתו חנן בקולו ובכיתו ובדמעות שליש בחרבו נחל מחיתו (גנזי שכט' ג, דודסון 40). בעת מסכית אם מצליח חפץ אזר חלץ ואמץ בעלץ ואל שלום פלטו מכל פלץ (שם 46). מרום בהסכית צמצם שכינתו כחז איל אחר הראהו בסבך נאחז (אל הר המור' סליח' ב' עי"ת). שעה שועת אנונים לקוראיך מדוחק הסכת ממעונים שומע אל אביונים (אזעק אל אלהים, סליח' ג' עי"ת). ראה ממרום להסכית תחנתו בטוי הגיוני יערב כמנחת קדמתו (אבינו מלך, סליח' יו"כ מנח'). — וסמך לו חוש השמע ביקר מעלתו ואם החוש הזה פעולתו בנפש קרובה לפעולת העין אין האדם מסכית לה כאשר הוא מסכית אל העין (תקמדה"נ לרשב"ג ב יג). ועל כן צריך האדם שישתדל עד שתסכית נפשו הבהמית לנפשו המדברת ור"ל שינהיג שכלו את טבעו וכשיהיה כן אז יהי נמנה עם גדולי בני אדם (שם לו). ואומר החכם כל רוצה עשיר וכל מסכית שליו וכל מימר משתומם (שם מא). ולא מצא הענין האלהי מקבל מסכית לדברו דבק בסדר אשר צוה בו (ר"י א"ת, הכוזרי ג יז). עוד אמר ויותר שאזן וחקר ר"ל ויותר שהאזין והסכית לתורה והוא שהכין לבבו לחקור ולדרוש סתרי תורה תקן משלים הרבה (ר"י ב"ר אנטולי, מלמד התלמיד', הקד' ג.). ומוכיח בלשונו והכל מסכיתים דבריו כי נפת תטפנה שפתיו (אגר' כ"י לרבנא יצחק מבגדד, גני' קהיר, נמצא בידי א"ד שפירא).

— נִפע', נִסְכַּת, — כמו הִפע', — ואמר בן סירא: עשיר דובר הכל נסכתו ואת שכלו עד עב יגיעו (ב"ס, גני' יג כג).

— קל °סָכַת, שמע, הקשיב, — מצוי בלשון הפיטנים: כי הנה הסתו עבר סכת שועי וירץ שלח גודרי פרץ סונים חבל במרץ (אפיק רנן, יוצ' ב פסח). והטה אזן וסכת שיח משועים (אדני, יוצ' אחרון פסח). סכות באי בתחן למר בכו אראלי מלך (כלה אל תעש, יוצ' א ר"ה). אנא סכות צקון לחשון דלותי מטבוע רפשון גאל נצורי כאישון כאז בחדש הראשון (ברח, יוצ' ב פסח). חנות בתוכה סכות מהם לחישה (ארץ, יוצ' אחרון פסח). סוכת מעמו עתירה נותן תשועה לעם נברא מצליל קמיהם בעברה (תודה שם).  סוככני באורך כסוכת מראית (אז ביום כפור, יוצ' יו"כ). נקדש בשירות ותשבחות סוכת שפיכות שיחות (מעשה אלהינו, שם). — ואמר המליץ: שמעי חידיו ששים כמוצא מלקחות וסוכתי משליו רצים [כנ]עצרו בפענוחות (גנזי שכט' ג, דודסון 298). כי אם שמע תשמעי לקולי ותסכתי ניבי אז תאמרי נשי אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי (עמנו' מחב' ג).