* 1, סול, ש"ז, מ"ר סֻלִּים, סולין, — קוץ בענפי הדקל, כמו סִלּוֹן ,Dorn; ronce; briar: אין לי אלא במרצע מניין אפילו בסול אפילו בקוץ אפילו בזכוכית (ירוש' קידוש' א). מרצע אין לי אלא מרצע מנין לרבות הסול והסירה המחט והמקדח והמכתב ת"ל ולקחת וכו' (ר' יוסי בר' יהודה, שבועו' ד:). מה התמר הזה עושה תמרים רטובים ניקלווסין נובלות ועושה סולין כך הם ישראל (מד"ר במד' ג). — ואמר הפיטן: אבותינו זכו וחטאם תבלנו זאת העת בכן בסול וקוץ נבלנו (קינ' לת"ב, מחז' איטל' א, קסט.).