קל לא נמצא.

– פֻע', סֻלָּא, מְסֻלָּא, מְסֻלָּאִים, – מְסֻלָּא בַפָּז: בני ציון היקרים הַמְסֻלָּאִים1 בפז איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר (איכ' ד ב). וע"י' עוד ערך סָלָה. – ואמר המליץ: ובכתם אופיר לא יסולאו (ראב"ע, שפת יתר 6). דעו כי השיר המעלה אשר הוא בפנינים ממלא ובכתם אופיר לא יסלא מספרד שרד ועל כל אפסי עולם נפרד (ר"י חריזי, תחכמו' ג). ויאמר לו אדני העשיר אשר בפז מסולא ועל כל העשירים בעשרו נעלה (רש"ט פלקירא, המבקש טו). – ואמר הפיטן: (כבודו) אות ברבאות משובחות ומופלאות משוכללות בהיכלות בסלסול הוד ונפלאות (ובם) כסאות מנושאות בכל כבוד מסולאות ומתעלות בנוי מעלות שבעתן אור ממולאות (קונט' הפיוט' כג). זוהי דרך ישרה שיבור לו הזמן זה ישפיל וזה ירי' וירום תולעי' ויוריד המסולאים מלאכי אלים מעשיו זרים מוזרים מושחתם בם (ר"י עובדיה, אגרת דופי הזמן ז:). – ותאר לישראל: קרוב הוא לכל קוראיו וליראיו מסולאיו שיחם יתאו מבין שונאיו יקבוץ פלאיו לבניו קרואים ילבישם רקמה (ר' אלעזר עראקי הכהן, ספ' הפזמונ' סד.). – ובמשמ' משֻבח: נפש יהונתן המסולאה ורבת ערך (שלום הכהן, ניר דוד 140). דברי אשתך אליה הטובים והמחכמים והמסולאים (יל"ג, אגר' א קיא).

– הִפע', *הִסְלִיא, – הגביה2: בן סלוא על שהסליא עונות של משפחתו (ר' יוחנן, סנה' פב:).

– פִע', *סִלֵּא, – מקו' סַלְּאוֹת: בן סלוא שסלא עון משפחתו (מד"ר במד' כא). אין לסלאות התבונה בכל פניני הדר ומי ערוך יערך לה מן כוכבי גיה כי יי' האלהים לעזו אצלה יישת לגאונו את מעונתה (רסע"ג, ספ' הגלוי קפא). המסולאים בפז שהיו מעריכין עצמן בפז ואת זה ואת משפחתו סלו בניאופים (רש"י, סנה' פב:).