ג. סָכַר

כמו שָׂכַר, — שחד את פלוני לעשות רעה, erkaufen; suborner; to hire: ויהי עם הארץ מרפים ידי עם יהודה ומבלהים1 אותם לבנות וְסֹכְרִים עליהם יועצים להפר עצתם (עזר' ד ד-ה). — ואמר הפיטן: צנוח מרפים וסוכרים יועצים קשרי אצבעותי נטפו מור להעצים (גנזי שכט' ג, דודוסון 77).

— הִפע', *הִסְכִּיר, — כמו הִשְׂכִּיר: שאל לר' יוחנן א' ליה יבורו ואל תסכירם לגוי וכו' אינו צריך לעשיר על ידיהם מנה את שמע להסכיר כר' יוסה וכו' שדה שהיא נתונה על גב דרך שאסור להסכירה לגוים (ירוש' גני', ע"ז א-ב 270).

— הָפע', *הָסְכַּר, בינ' מֻסְכָּר, מוסכר — כמו הָשְׂכַּר: מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה אמר רבן גמליאל עשור שאני שאני עתיד למוד נתון ליהושוע ומקומו מסכר לו (קטע' ממשנ' בנקוד הבבלי, הקדם א א).



1 [קרי ומבהלים.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים