*, קפץ וחזר לאחוריו, כמו סָלַד: אם יעלה אדם את הבהמה לראש הגג היא סוללת אחריה אבל התינוק הוא רץ לנפול ממנו (אדר"נ ניסח' ב ל). אדם מריח גפרית ונפשו סוללת1 עליו למה שיודעת שנדונה בה לעתיד (ר' יודן, מד"ר בראש' נא, הוצ' תיאוד').

— פועַ', *סוֹלֵל, מְסוֹלֶלֶת, מְסוֹלְלוֹת: בשעה שמריח גפרית נפשו מסוללת עליו שהיא יודעת שזה עתיד לידון (הוא, מדר' תהל' יא). — ובמשמ' חִכֵּךְ, — כמו סִלֵּד: נשים המסוללות2 זו בזו פסולות לכהונה (ר' הונא, שבת סה.). המסוללת2 בבנה קטן והערה בה (סנה' סט:). — ובסהמ"א: ואמרו כי כן אמרו הרבנים נשים המסלסלות זו בזו ומלת המסלסלות טעות היא בכל הספרים כי הם המסללות אמרו (ר"א הקראי, ספ' ג"ע, ענין עריות, קלג::).

— נִפע', *נִסְלַל, — כמו קל: ועורות לבובין וכו' בשעה שקורעה עד שהיא בחיים הוא נסלל3 ונעגל (ר' הונא, ירוש' ע"ז ב ג). — ובסהמ"א: דרכיו (של הזמן) רחקו עתים ועת יפות ונסללות (זכר' בן סעד, ספ' המוסר, מחב' ט, כ"י תימני).