ג. סָלַל

– כמו שלמים לא נמצא, סֹלּוּ, – סַל לפלוני, סַל לאלהים, עשה לו מזמור וזמר, על דרך סֶלָה1: שירו לאלהים זמרו שמו סֹלּוּ לרכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו (תהל' סח ה). – ואמר המשורר: סולו לרוכב בערבות ביה יי' צור עולמים הודיע דת לבנים תמימים. (ראב"ע, יי' אלהי).

– הִפע', °הִסְלִיל, – כמו קל: תפישת שלשה הדסים ושתי ערבות שיר להסליל בם לרוכב בערבות (אמנם מצוה, יוצ' ב סוכות).

– פִע', °סִלֵּל, נְסַלֵּל, – כמו קל: גדול פלל גבורותיו נמלל גיה וליל גדלו נסלל (אל נשא, יוצ' שבת בראש').

– הִתפוע', °הִסְתּוֹלֵל, הִלל, התפלל: היה רץ לא יחרץ אבל יעמוד ויפלל וכן יפעל קרא עד על לבבך להסתולל דין נשמע קריאת שמע בכל לשון להתמלל (שתי פעמים, קונט' הפיוט' קד). היה רץ ולא יחרץ אבל יעמוד ויפלל וכה יפעל קרא עד על לבבך מסתולל (שתי פעמים, יוצ' שבת נחמו). ויצו (אלהים) אתם את הברכה באסמיהם ובכל משלח ידיהם כחפץ המסתולל בעדם השמח בשלותם (רמב"ם, אגר' לחכמי מרשיליה, כ"י ביה"ס כזנתנסי, רומא).



1 [כן פרש גם ולהוזן. ועי' גם רש"י לשון שבח, ע"כ. וראב"ע כמו סלסלה כענין הללו, ע"כ. אולם פרוש זה של סלה מוטל בספק גדול, עי' הערה לאותו ערך. והנכון שהוא בהשאלה כמו הגביהו ורוממו, וכן פרש רד"ק בשרשיו.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים