סֹלְלָה

1, ש"נ, מ"ר סֹלְללוֹת, — במעשי מלחמה, מקום גבוה עשוי מעפר צבור יחד לעמד עליו כדי להכות החומה, שפך סֹלְלָה שפך הרבה עָפר במקום מן המקומות ועשה סֹלְלָה, Damm, Wall; remblai; mound: ויבאו ויצרו עליו באבלה בית המעכה וישפכו סֹלְלָה אל העיר ותעמד בחל ש"ב כ יה. לכן כה אמר יי' אל מלך אשור לא יבוא אל העיר הזאת ולא יורה שם חץ ולא יקדמנה מגן ולא ישפך עליה סֹלְלָה דרך אשר יבא בה ישוב ישע' לז לג. כה אמר יי' צבאות כרתו עצה ושפכו על ירושלם סֹלְלָה היא העיר הפקד כלה ירמ' ו ו. הנה הַסֹּלְלוֹת באו העיר ללכדה והעיר נתנה ביד הכשדים שם לב כד. על בתי העיר הזאת ועל בתי מלכי יהודה הנתצים אל הַסֹלְלוֹת ואל החרב שם לג ד. ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סֹלְלָה ונתת עליה מחנות יחזק' ד ב. ולא בחיל גדול ובקהל רב יעשה אותו פרעה במלחמה בשפך סֹלְלָה ובבנות דיק להכרית נפשות רבות שם יז יז. לשום כרים על שערים לשפך סֹלְלָה לבנות דיק שם כא כז. ונתן עליך דיק ושפך עליך סֹלְלָה והקים עליך צנה שם כו ח. ויבא מלך הצפון וישפך סוֹלְלָה ולכד עיר מבצרות דני' יא יה. — ואמר הפיטן: בחדש העשירי מוני שפכו על עירי סוללה וארץ, סליח' י' טבת. — ויוסיפו לשפוך סוללה פעם שנית ותך האבן מגבורי יוסף על ראשו ותפלח את ראש האיש ותוליך את פלח ראש האיש עם האבן יוסיפון תג. — ובהשאלה אם נבצרו ערי תבונות ילכדם כמעט ברוב שכלו וישפוך סוללה ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 334. — ובמשמ' קלע, מכונת מלחמה לזרוק בה אבנים2: וישרוף את האילים וכל הסוללות ויברח בקירוס וימלט במדבר יוסיפון קסו. וביום ההוא נלחמו אנשי אלכסנדריה אשר היו עם טיטוס להציל את הסוללות מיד היהודים שם תנ. וישרוף (שמעון) את האילים וכל הסוללות וכל כלי הדיק אשר בנו מול העיר שם כו, דפו' פרנקפ'. וקבץ עם רב כפלים מפני שכבר ידע כח היהודים וגבורתם וגם הכין סוללות אשר לא הכין בראשונה ר"ש אבן וירגא', שבט יהודה 2. הב' כי לא היו להם הסוללות להפיל החומות אשר הביאו3 הרומיים והיונים שם 23. ובמלחמה אחת היה לנו עגלה עם סוללה גדולה ושמו אותה נגד פתח העיר ורצנו עמה וחשבו העניים שהיא חיה וברחו שם. הסוללות שמשליכים בהם אבנים גדולות בדיק אברבנאל מ"ב ג. חשבונות מחשבת חושב לירות באבנים וכו' בלשון לעז ארטיליריאי ובלשוננו הקדוש יקראו סללות אברהם בן דוד הרופא, שלטי הגבורים מא. ועל כי הסללות בעת השפיכה הן על העגלות שלהן שם מב. וחלקם (של אנשי רומיאה) ישאו כאשכנזים סוללות קטנות ברזל ויתנו בהן אש יוס' הכהן מציב גבולות ג ו . — אבני סֹלְלָה: וילח' על בתר ויבן עליה דיק סביב ויחל להכו' באיל הברזל ובאבני סוללה יוסיפון קמו. — קלע סֹלְלָה: ויקלעו אנשי אספסיינוס על העיר בקלע סוללה אבן גדולה ותעבור האבן על בטן אשה הרה ותוליך את הילד מבטן שם תג. — ומ"ר: ויקלעו אנשי אספסיאנוס אל העיר בלעי הסוללות מכל פאה שם ע, דפו' פרנקפ'.



1 [אולי כעין זה באשור' סֶלֻּ, סִלֻּ  (Del., Handw. 501) וננמצאת גם במצרית (Burcha dt, Altkanaan. Fremdw. im Ägypt. No. 1166), ואפשר שהוא כמו מסלה, הגבהת עפר לתל. ורש"י מ"ב יט לב פרש וז"ל: ועל שם שהוא כובשו וחובטו בעצי' ומקבו' כדי שיא נדוש וכבוש בחוזק קורהו סוללה לשון סולו המסיל', ע"כ.]

2 [עי' רש"י, ישע' לז לד וז"ל: ושמעתי שפותרין אותו זריק' אבני' גדולו' שקורין פורייר"א בלע"ז אבל אין באבנים לשון שפיכה ולא לשון סוללה ואין לשוי התרגו' נופל על פתרון זה, ע"כ. ועי' גם רלב"ג, מ"ב יט לג.]

3 בדפא"ד המציאו.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים