* במקור חסר סימן התקופה, ש"ז, שה"פ מן סִלְסֵל, — א) התנשאות וחשיבות, מעלה יתרה1 Vornehmheit; dignité; distinction: שמעון הצדיק שתי פרות עשה לא בכבש שהוציא את זו הוציא את זו אית לך מימר שמעון הצדיק שיחץ היה מאי כדון על שם מעלה היא בפרה סילסול הוא בפר' (ירוש' שקל' ד ג). למימר על אותו צדיק שהיה שחץ ר' אבין בש"ר אלעזר אמר משום סילסול פרה (פסיק' דר"כ, פרש' פרה, הוצ' בובר). — נהג סִלְסוּל בעצמו, התנהג במעלה יתרה: וכהנים נהגו סלסול בעצמן כר' אלעזר בן יעקב חד כהן נסב בת גרים אתא עובדא קומי ר' אבהו וארבעיה על ספסליא א"ל רב ביבי לא כן אלפון רבי הלכה כרבי יוסי א"ל ולא כהנים נהגו סלסול בעצמן (ירוש' ביכו' א ה). מיום שחרב בית המקדש נהגו כהנים סילסול בעצמן שאין מוסרין את הטהרות לכל אדם (ר' יוסי, בכור' ל:). — א"ר ישמעאל סח לי סוריאל שר הפנים ידידי אומר לך אל תעצב במדה זו שאתה נפטר בה בבית עולמך שכבר מילא זהריא"ל יו"י אלהי ישר' פיו בשחוק ושחק ואמר הדר גאון היכל נורא שאני שרוי בו בתוכו וכסא כבודי שכלול בו ושסילסולי בו שאיני עוזב משנברא ועד לעד שאני מטעימו טעם אור ואש גחלי כרובים ואופנים וחיות הקודש לאותו רשע בתוך גיהנם ע"י ר' חנניא בן תרדיון (היכלות רבתי ו, ביהמ"ד ילינק ג). — ובסהמ"א: ואמר אין אוהב להפכפך ואין אמונה לעבד ולא מנוחה לחמדן ואין סלסול לכילי ולא חבורה לכעסן (ר"י א"ת, מבחה"פ לרשב"ג יח). והסלסול ממוצע בין ההתנשאות ובין הנבלה ופי' סלסול הוא מי שמתכבד כראוי ואינו מתנבל בדבר (ר"ש א"ת, שמונה פרקים לרמב"ם ד). המדרגה הרביעית (מהגאוה) היא הראויה לרוב בני אדם היא הנקראת סלסול או נקיות הדעת וענינה הוא להיות דעת האדם נקיה וזכה ולא ימכור עצמו לצמיתות לאמה ושפחה נחרפת לאיש למדות הפחותות לדברים המגונים מן הראוי לרוב בני אדם וכו' אבל יקרא לו מסולסל או נקי הדעת (מנחם מאירי, משיב הנפש, שער הגאוה). סלסול הוא ישרת הדבר והשתדל בהתנאותו (שם שער הסלסול). ומה שראוי לקצת בני אדם להשתמש בה ומה ענינה עם ענין שרר' ויקרת רוח וסלסול ונקיות הדעת הרחבה (המאירי, על משלי יד ג). ראוי לחכם לשישב לו דרך סלסול ונעימות (ספ' החנוך, מצוה שלח). ולא תחדל מרוצתו (של הסוס) בכל אלה במקומות הסכנה ובעיר הוא הולך בסלסול וגאוה ולפעמים ידלג עמו (ר' קלונימוס, ב"ח א ז, י:). וענין הקלאנדר"י המשור' הולך בסלסול וגאו' בפרדסי' ומשתעשע בין ההדסים המשמח בקר וערב ואומר בקול ערב וכו' (שם ב ז, כג.). אם תנהיג (הנפש) סלסול בעשיית המצוות כתקונן אז תהיה כזית רענן (זכריה בן סעדיה, ספ' המוסר, מחב' ו, כ"י תימני). ונמשך מכל זה היות ראוי ומחויב לנהוג סלסול בקריאת כתבי הקדש בפסוק הטעמים ובשמירת המלעיל ומלרע (ערוגות הבושם כט, צב.). בשת הוא אבי הסלסול והיראה והצניעות והפריש' הסלסול הוא שם הטוב בכשרון המעשים והוא ראש לייחסים כי יחוס האדם לכבוד יוצרו מאין יש ראוי לו להתבייש מפניו ולירא מחרוניו (ר' בנימין, משא גיא חזיון 36). הדבור בסלסול הסלסול הוא ענין יש לו קצוות ואמצע ג"כ וזה כי מן האנשים מתקשטים במעלות שאינם בם כמו שנאמר מתעשר ואין לו וכו' (יוסף כספי, קצור ספ' המדות, כ"י וטיקן). שהסלסול בו (במדת השווי) יותר חזק מהסלסול בכוכב נוגה הזורח בבקרים עם השמש והשוקע עמו בערבים ואמנם אמר (אריסטו) זה לפי שמנהגם היה שיאמרו בדבר המסולסל באשר הוא יותר מסולסל מכוכב נוגה וכן אמר שלמה ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עוד נכון היום (הוא, קצור ספר המוסר, ה, כ"י וטיקן). — ב) °רוממות, שֶׁבַח, מצוי בלשון הפיטנים: דודי סלסולו ברבי רבבות ראשו עטור רכובו בערבות (גן נעול, יוצ' ב פסח). שלחיך קבוצי סלסול מגברת (שני שדיך, יוצ' שבת חוהמ"פ). מי מלל נוי כח ספור מלאכתו סלסול תפארתו בעזים הדריך הליכתו (מי מלל, מעריב אחרון פסח). סלול מסלה בסלסוליה מסקלה כי לכל שומריה לא יארע תקלה (בל תהי, יוצ' ב סוכ'). מזכירים תם בסלסולם מברכים בשמו לנקוב (יוצ' שבת הפסק' א). נאזרים ונגזרים מגחל נחצבים סלסולם וצלצולם ענות שירות נקבצים (ארוגי עוז, יוצ' שבת א אחה"פ). המון קולם בסלסולם לך נאזר בגבורה (שם). בהיכלות משכללות בסלסול הוד ונפלאות ובם כסאות מנשאות (כבודו אות, יוצ' שבת אחר שבוע'). סכות לראשי לך אדרוש תהלות סלסולך להגות בסוד חסידי קהלות (את השם, יוצ' שבת בין יוה"כ וסוכ'). אשריך עקיבא חלקך בטוב ובשפר סלסול קווצות כתבי אותיות לדרוש מספר איה שוקל איה סופר (סליח' שחר' יוה"כ, מחז' איטל', ב קו.). סלסול קדושתו אעריץ לנשאך טכסת שמך בשמו (חזרת מוסף יוה"כ, שם קכב.). מי יגלה עומק סלסולך מי יפענח נצוח מסלסלך (שם קכה.). סלה סוד הערימוך מגר חשבו התימוך סברם בסלסולם ירימוך (יוצ' שמה"ת, שם קפט:). עדות דתך להרות לקהלך עמוס בכתף אפיריון כלולך סלסול להתקדש נצר עמרם סולת וכמעשר ממעשר הורם (משולם בן קלונימוס, Elbogen, Stud. 128). נשמת דגולה ליחוד שמך בראתה שגיא כח למצות וחקים יצרתה סלסולך מרחשת להביא ישועה בעתה נחלתך ונלאה אתה כוננתה (ר"י הלוי, נשמת יחידה). המון קולם בסלסולם לך נאזר בגבורה (ר"י זבארה, אראלים, יוצ' שבת אחר הפסח, שער השיר 168). — ג) התקשטות, בפרט סִלְסוּל השער, עשית השער לתלתלים: וגידול השער הוא ניוול לפי שהוא הפך סילסול השיער כמו שעושים הבחורים והנשים להתנאות בו (ר' נתן הרופא, מבח' המאמר' משנת מ' סז). ההסתכלות במראה סלסול השער יפוי המלבושים וטיול בשדות וביערים שלא לצורך רפואה (ר"א צויפל, שע"י ג', השקפה לטובה, יב.). — ד) ובכלל התעדנות ובקשת תענוגים: או ירמוז עליו שיצום ויענה את נפשו ויצוהו בהרחקת הנשים אלא בשעור שלא יהיה בו כנגד הדת וזה כשיראהו בחור חזק התאוה שטוף בתאות הבטן והנשים אל זולת זה מדרכי הסלסול (ראב"ח, מאזני צדק לאלגזלי 88). כי חיות הנה חיי הסלסול והשעשוע הלציי (כסאות לבית דוד, הקד', ה.). וירד מחיר כל דבר והלוקסוס מתרבה וב"א חיים בסלסול כל מי שעיניו פקוחות רואה וכו' (ר"א צויפל, שע"י ג, השקפה לטובה יא.).