1, סָלַע, ש"ז, מ"ר סְלָעִים, כנ' סַלְעִי, סַלְעוֹ, — א) החלק האבני של האדמה, ההרים, שממנו חצבים אבנים; אבן קשה וחזקה, Fels; roc; rock: קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הַסֶּלַע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הַסֶּלַע והשקית את העדה ואת בעירם (במדב' כ ח). וינקהו דבש מִסֶּלַע ושמן מחלמיש צור (דבר' לב יג). קח את הבשר ואת המצות והנח אל הַסֶּלַע הלז (שפט' ו כ). ויעלוהו מן הַסֶּלַע (שם יה יג). ויתחבאו העם במערות ובחוחים וּבַסּלָעִים ובברות (ש"א יג ו). ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סְלָעִים לפני יי' (מ"א יט יא). הירצון בַּסֶּלַע סוסים אם יחרוש בבקרים (עמו' ו יב). — משמש משכן לשפנים: הרים הגבהים ליעלים סְלָעִים מחסה לשפנים (תהל' קד יח). שפנים עם לא עצום וישימו בַּסֶּלַע ביתם (משלי ל כו). —  וְלַיְעֵלִים: הידעת עת לדת יעלי סָלַע חלל אילות תשמר (איוב לט א). —  לַיּוֹנִים: יונתי בחגוי הַסֶּלַע בסתר המדרגה (שה"ש ב יד). — וְלַנֶּשֶר: אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו סֶלַע ישכן ויתלנן על שן סֶלַע ומצודה (איוב לט כז-כח). —  ובהשאלה גם לבני אדם: וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בַּסֶּלַע קנך (במד' כד כא). ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירנו ישבי סֶלַע מראש הרים יצוחו (ישע' מב יא). עזבו ערים ושכנו בַסֶּלַע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת (ירמ' מח כח). —  ידי סֶלַע: נשמטו בידי סֶלַע שפטיהם ושמעו אמרי כי נעמו (תהל' קמא ו). —  מְצָדוֹת סְלָעִים: הוא מרומים ישכן מצדות סְלָעִים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים (ישע' לג יו). נְקִיק הַסֶּלַע: קח את האזור אשר קנית אשר על מתניך וקום לך פרתה וטמנהו שם בנקיק הַסָּלַע (ירמ' יג ד). — ומ"ר נקיקי הַסְּלָעִים: ובאו ונחו כלם בנחלי הבתות ובנקיקי הַסְּלָעִים ובכל הנעצוצים וכל הנהללים (ישע' ז יט). ואחרי כן אשלח לרבים צידים וצדום מעל כל הר ומעל כל גבעה ומנקיקי הַסְּלָעִים (ירמ' יו יו). ועי' עוד ערך נקיק. —  סעיף סֶלַע: ויך אותם שוק על ירך מכה גדולה וירד וישב בסעיף סֶלַע עיטם (שפט' יה ח; גם שם יא). — ומ"ר סעיפי הַסְּלָעִים: לבוא בנקרות הצרים ובסעיפי הַסְּלָעִים מפני פחד יי' ומהדר  גאונו בקומו לערץ הארץ (ישע' ב כא; גם שם נז ה). — צחיח סֶלַע: כי דמה בתוכה היה על צחיח סֶלַע שמתהו וכו' נתתי את דמה על צחיח סֶלַע לבלתי הכסות (יחזק' כד ז-ח; גם שם כו ד; שם יד). — צל סֶלַע: והיה איש כמחבי רוח וסתר זרם כפלגי מים בציון כצל סֶלַע כבד בארץ עיפה (ישע' לב ב). —  שן סֶלַע: ובין המעברות אשר בקש יונתן לעבור על מצב פלשתים שן הַסֶּלַע מהעבר מזה ושן הַסֶּלַע מהעבר הזה ושם האחד בוצץ ושם האחד סנה (ש"א יד ד). —  ואמר בן סירא: נצר חמס לא ינקה בו ושרש חנף על שן סלע (ב"ס גני' מ יה). — וכנוי לחֹֹזק וגֹבה: ויעלני מבור שאין מטיט היון ויקם על סֶלַע רגלי כונן אשרי (תהל' מ ג). —  חזק מִסֶּלַע: כליתם מאנו קחת מוסר חזקו פניהם מִסֶּלַע מאנו לשוב (ירמ' ה ג). —  ותֹאר לאלהים שהוא מחסה ומעוז כמו סֶלַע: יי' סַלְעִי ומצודתי ומפלטי לי (ש"ב כב ב). כי סַלְעִי ומצודתי אתה ולמען שמך תנחני ותנהלני (תהל' לא ד).  אומרה לאל סַלְעִי למה שכחתני למה קדר אלך בלחץ אויב (שם מב י). — ומחסה בכלל כמו צבא: ונפל אשור בחרב לא איש וחרב לא אדם תאכלנו ונס לו מפני חרב ובחוריו למס יהיו וְסַלְעוֹ ממגור יעבור וחתו מנס שריו נאם יי' (ישע' לא ח-ט). — ובתו"מ: אילן שנעקר והסלע עמו שטפו נהר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור אם לאו חייב נעקר הסלע מצדו או שזעזעתו המחרישה וכו' (ערל' א ג). וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע וגינה אחת על גביו ונפחת הרי בעל הגינה יורד וזורע למטה עד שיעשה לבית בדו כיפין (ב"מ י ד). מרחיקין את הגפת ואת  הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים מכותלו של חבירו שלשה טפחים (ב"ב ב א). הזורע דבר המצמיח על גבי ביצים ועל גבי חילת חייב על גבי סלע ועל גבי אמת המים פטור (תוספת' כלא' א יד). עולה הייתי במעלה אדומים ראיתיו (את הירח) רובץ בין שני סלעים ראשו דומה לעגל אזניו דומות לגדי (שם ר"ה א יה). בסלע הבא בידים2 זה יחפור בורו מיכאן וזה יחפור בורו מיכן (ר' יהודה, שם ב"ב א א). מודה ר' יהודה בשקיפין ובסלעין אף על פי שאינו כאוהל אבל חשובין כאוהל (שם אהיל' ה ד). אתיב ר' שמי הרי סלעים מרחיק אותן מן הכותל מעתה אסור לטמון בהן א"ר יוסי לא שהסלעים מרתיחין אלא שהן עושות חלודה והן מלקין ארעיתו של כותל (ירוש' שבת ד א). ג' שהטילו לכיס ונגנבו כך הן חולקין והתני באילו אבנים ונגנבו מחצה לזה ומחצה לזה א"ר שמי סלעים גסות הן ואיפשר לבלול לצא' ידי כולן וכו' (שם ב"ק ד א). מעשה במרוני שהיה בירושלם והיו לו מטלטלין הרבה ומבקש לחלקן אמרו לו אין לך תקנה אלא אם כן קנית קרקע  מה עשה הלך וקנה סלע3  אחד סמוך לירושלם וכו' (ר' אלעזר, שם ב"ב ט ט). והאיך היתה הבאר עשויה סלע וכו' וכיון שהיו דגלים חונים והמשכן עומד היה אותו הסלע בא ויושב לו בחצר אוהל מועד (מד"ר במד' א). כל הילדים שהשליכו ליאור לא מתו אלא היאור הפליט אותם והשליך אותם למדבר מצרים והיה הקב"ה מביא סלע בפי כל אחד ואחד וסלע מצדו והסלע שהיה בפיו מניק אותם דבש והסלע שבצדיהם היה מניק אותם שמן (ר' שילא, פדר"א מב). — ובמשמ' בליטה: וההר מלמעלן עשוי מערות מערות וכנגד המערות הר שכנגדו עשוי סלעים סלעים כמין שדים (תנח' חקת כ). —  ובמשמ' חברבורה שבעור: הסלעים שהן על הנחש היא צרעתו (רב הונא בשם ריב"ל, שם מצורע ב). — ובסהמ"א: ואתחפש ולי דבר ומפעל אשר יהיו בדור אחרון שמועים ואתהלך בבקעה עם בני איש ויש לי לב עלי ראשי סלעים (ר"ש הנגיד, דבריך בתוך לבי נטועים). —  דמיון לחכמה שלא עבד בה איש: אשר היתה (חכמת התכונה) סגורה מפנינים כמו סלע אשר אינה חרושה (רשב"ג, הצפור או דרור). פטיש מפוצץ סלעי נקיקים (תחתיות ארץ, יוצ' ב' שבוע'). — ובמשמ' מחסה: לך סלעי ומשגבי לך נפשי מזמרת לך היתה בצרה תחנוניה מסדרת (ר"ש הנגיד, שלח יונה מבשרת). היה סלעי ביום צלעי קרא ישעי וסר נגעי ומגדיעי (ראב"ע, אני תמה יפת צמה). —  ב) *ש"נ, חתיכה קבועה של סֶלַע ששמשה למשקל ידוע, כמו אבן, עי' אבן ב): ומה היא עושה לו (האשה לבעלה) משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל או משקל עשר סלעים ערב ביהודה שהן עשרים סלעים בגליל (כתוב' ה ט). חמש רחלות גוזזות כל שהן וכמה הוא נותן לו משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר סלעים בגליל (חול' יא ב). — שם למטבע ידוע שמשקלו סֶלַע4: התוקע לחברו נותן לו סלע ר' יודה אומר משום ר' יוסי הגלילי מנה (ב"ק ח ו). המלוה את חברו על המשכון ואבד המשכון ואמר לו סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו וסלע היה שוה פטור (שבוע' ו ז). אין בערכין פחות מסלע ולא יתר על חמשים סלע (ערכ' ב א). וכן סלע שנפסלה והתקינה להיות שוקל בה טמאה (כלים יב ז). וכן לא יאמר אדם לעני הולך סלע זה והבא לי לקט היום והבא לי פאה היום ( תוספת' שביע' ו כד). וכן בן לוי שהיה בידו סלע של שביעית וביקש ליקח בה חלוק הולך אצל חנוני ואו' לו תן לי מן הפירות ונותן לו והלה אומר לו הרי סלע זה נתון לך מתנה (שם כה). סלע כמה תהא חסירה ויהא בה אונאה סלע ארבעה איסרות לדינר איסר (ר' מאיר, שם ב"מ ג יז). שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא תאבד כך יהא אדם צריך להזהר בתלמוד שלא יאבד (ספרי דבר' מח). והעבטת גוים רבים יכול תהא אתה לוה בסלע ומלוה בשקל כדרך שאחרים עושים ת"ל ואתה לא תעבוט (שם קטז). וכן מי שהלך לבית אילניס לשוק וצריך מאה מנה או שתי ריבוא אם מצרפם סלעים מייגעים אותו ואין יודע מה לעשות (שם שו). סלעים סבירניות מהגינו' ירושלמיות וכו' (ר' יוחנן, ירוש' כתוב' א ב). כל שקלים שכתוב בתורה סלעי' ובנביאים ליטרא ובכתובים קינטירין (ר' חנינה, שם קדוש' א ג). הדא דאת אמר כשהיתה הסלע חסירה או יתירה וכו' (ר' אלעזר, שם כתוב' י ד). במה דברים אמורים בדינרין ובסלעין וכו' (שם ב"מ ד ד). היו לפניו מאה צאן אמר לו הרי הן עשויות עליו במאה של זהב וולדן וחלבן וגיזתן שלך ואם מתו אתה חייב באחריותן ואת מעלה לי סלע של כל אחת ואחת משלך באחרונה אסור (שם ה ז).  מודה ר"י בקטנית ששניהם מעלו שהקטנית בסלע וקטנית בפרוטה (כתוב' צט:). סלע צורי תנן או סלע מדינה (ב"ק לו:). משל לשלחני שאמר לתלמידו אם יבואו לך סלעי' לפרוט פרוט ואם תבוא מרגלית הביאה אלי (מד"ר במד' כא). בא אצלו (בר קפרא לאנטפיטא) ושאל בשלומו ונתן לו שתי סלעים מה עשה הכניסו לביתו והאכילו והשקהו (שם קהל', שלח לחמך). — ומטבע סתם לרפואה: יוצאין בסלע שעל הצינית (שבת ו ו). — ובהשאלה חותם של מטבע: אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שעושין סלע שלי פומבי אלא שמטריחין אותי ומחתימין אותי בעל כרחי (ר"ל, ע"ז נד:). — ד) °מֻרְסָה קשה ברֵאָה וכדומה, 5scirrhus: וממה שאני רואה שמכשירין ריאה שיש בה סלעים סלעים6  שקורין לה פירושה ואותן סלעים הרי אינן עולין בנפיחה (ראב"ד, תמים דעים, תשו' יא). ואמנם סוג המורסות הלבניות מתחלק לשני מינים המורסה הרכה והסלעים הרכים ויובדלו שהסלעים הרכים נבדלים בכיסים (קאנון א ב א ה). בקשי השד והסלע והגדר בו וכו' ואמנם הסלע היא לופיא והגדר הוא גרנדולא הרפואה היותר טובה להם שיוקח עלי אפרסקים לחים וכו' (שם ג ו ב ח).