1, ש"ז, מ"ר *סֻלָּמוֹת, — כלי עשוי עץ או חבל משתי ארוכות מחֻברות בשלבים במרחק שוה, ישמש לעלות עליו מהארץ אל מקום רם, Leiter; échelle; ladder: ויחלם והנה סֻלָּם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים ויורדים בו (בראש' כח יב). — ובתו"מ: מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמיה ואת הכותל מן המזחילה ד' אמות כדי שיהיה זוקף את הסולם (ב"ב ב ה). מהו אומ' בני סלמאי הנתוצי בשעה שהושיבו מלכי יון פרדיסאות על הדרכים לא לעלות לירושלם כל שהיה כשר וירא חטא שבאותו הדור מה היה עושה היה מביא שני גיזרי עצים ועושה אותן כמין סולם ומניחן על כתיפו ועולה כיון שהגיע לאותו משמר אמ' לו להיכן אתה הולך א' להן ליטול שני גוזלות הללו משובך הלז שלפני בסולם הזה שבידי כיון שעבר אותו משמר מפרקן ומעלן לירושלם (תוספת' תענ' [ג] ח). בסולם ובקולב אחר השלובים בעדשה אחר המסמר ר' שמעון בן אלעזר אומר משום ר' יוסי בסולם אחר העומדין ובקולב אחר השלובין ובמשפך אחר הקערה (שם כלים ב"מ ג יג). מה בין סולם של שובך מה בין סולם של עלייה אמר רבי יעקב בר אחא סולם של שובך אם עשה הוא מלאכתו מאתמול כחישין הן סולם של עליה יכול הי' לעשות מלאכתו מאתמול (ירוש' ביצ' א ד). סולם ששליבותיו פורחות וכו' (ר' נחמן מר רבה בר אבוה, עירוב' עז:). סולם זקוף ממעט (רב, שם עח.). במה דברים אמורים בסולם של שובך אבל בסולם של עליה דברי הכל אסור (ר' יהודה, ביצ' ט:). אין אחד מן המזלות הללו  שהן מהלכין ברקי' רואה מה שלפניו אלא של אחוריו כאדם היורד מעל הסולם ופניו לאחוריו (ר' לוי, מד"ר דבר' ה). לעליית הסולם הגדול לירידת הסולם הקטן קודם (דא"ז ו). — ומ"ר: מעשה בשעת הסכנה והיינו זוקפין סולמות ומסככין על גביהן נסרים והיינו ישינים תחתיהם (ר' יהודה, תוספת' סוכ' א ז). סולמות שבבבל אינן צריכין קבע מ"ט כבידן קובעתן (רבי יוסף בשם רב אושעיא, עירוב' עח.). אם יאמר עשו סולמות ועלו לרקיע לא נשמע לו (רבא, סוט' לה.). האחין  שחלקו אין להן לא דרך זה על זה ולא חלונות זה על זה ולא סולמות זה על זה ולא אמת המים זה על זה (ר"נ בשם שמואל, ב"ב ז:). וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה חוץ מעוג מלך הבשן שישב לו על עץ אחד מן הסולמות של התיבה ונשבע לנח ולבניו שיהיה להם עבד  עולם (פדר"א כג). — סֻלָּם המצרי (קטן) סֻלָּם הצורי (גדול): המזחילה יש לה חזקה סולם המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה (ב"ב ג ו). סולם הצורי יש לו ארבע אמות ולמצרי אין לו ארבע אמות (תוספת' ב"מ יא ד יד). היתה (חלון) כולה למעלה מעשרה מיעטה באבנים ובכפיפין ובסולם הצורי (שם עירוב' י י). סולם המצרי אינו ממעט והצורי ממעט היכי דמי סולם המצרי אמרי דבי ר' ינאי כל שאין לו ד' חווקים (עירוב' עז:). הניפין (ס"א סניפין וס"א הסנין) יוצאים מן הקרשים ב' ב' לכל א' וא' שמשקיע את הזכר בתוך הנקבה שנ' משולבות אשה אל אחותה דברי ר"נ שר"נ אומר אין ת"ל משולבות מה ת"ל משולבות מלמד שנעשה להם שולפים כסולם המצרי (ברייתא דמלאכת המשכן א, ביהמ"ד ילינק ג). — וקליעה של עצים בצורת סֻלָּם לכסות על המכה של בהמה: אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו ולא בזוג אף על פי שהוא פקוק ולא בסולם שבצוארו ולא ברצועה שברגל (שבת ה ד). מה בין סולם לקישושות סולם יש בו ממש קישושות אין בהן ממש (ירוש' שם ה ב). — תפירה שאינה מאחה, אלא עוזבת רֶוח בין שני חלקי הבד וצורתה כעין סֻלָּם: הסולם והקפש אין מעכבין (שם מו"ק ג ח). וכולן רשאין לשוללן ולמוללן וללוקטן ולעשותן כעין סולמות אבל לא לאחותן (ת"ר, בבלי שם כו.). הקורע מתוך השלל מתוך המלל מתוך הלקט מתוך הסולמות לא יצא מתוך האיחוי יצא (שם כו:). — ובהשאלה, מדרגה ומעלה:  בלשון הזה השיבה ר' יוסי בר חלפתא הקדוש ברוך הוא יושב ועושה סולמות משפיל לזה ומרים לזה (ר' ברכיה, מד"ר בראש' סח). אלא עד  כאן עשו סולמות לנשיאים מכאן ואילך עשו סולמות2  למלכים (שם רות פרש' ח). — סֻלָּמָהּ של צור, המדרגות שבסלעים על חוף הים בין חיפה לצור: הגיע לכזיב ובא אחד ושאל לו (לר"ג) את נדרו אמ' לאחד שעמו כלום שתינו רביעית יין האיטלקי אמ' לו הן אמ' לו אם כן יטייל אחרינו עד שנפוג יינינו טייל עמו עד שהגיעו לסולמה של צור ירד מן החמור ונתעטף וישב והיתר לו נדררו (תוספת' פסח' א כח). יוגבים אלו ציידי חלזון מסולמות של צור ועד חיפה (רב יוסף, שבת כו.). — ובסהמ"א: המעמיד סולם קטן שאין לו ארבעה חוזקין בצד כותלו בתוך חצר של חבירו או בתוך שדהו לא החזיק בנזק זה (רמב"ם, שכנים ח ד).  לפיכך אינה ממעטת אא"כ בסולם חזק שזרועותיו ושליבותיו כבדות (הלבוש, או"ח שעב ח). פה אחד הסכימו על הקדוש בו ביום לענותו פערו פיהם בעת תפילת ערבית וימתחוהו על הסולם שלש פעמים משכו אותו פסקו למשחו ביין שרף ובעפר השרפה ובגפרית והדליקום לכלותו (שבתי סופר בר יצחק, סליחה בכ"י משנת ש"ץ, השחר ב 152). —  ומשל: ואם יעלה חמור בסולם כן תמצא דעת בשוטים (מד"ר מעשה תורה, ביהמ"ד ילינק ב). ועי' עוד ערך חמור. — פת הבאה כסנין רקועי פחים מעשה אבות וסלמות  שאינן של עליה (אבן בחן סה:⋅). — ובלשון המחקר: ודרך סלם להיות סמל או על מספר סיני דרש הוא והר' שלמה הספרדי אמר כי סלם רמז לנשמה העליונה (ראב"ע בראש' כח יב). ואלה כסולם לעלות בם לרום שכל אשר היא לאדם מעלתו ותכליתו (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה 3). — ואמר המשורר: אחפש בו חדר חכמה ואעל בלי סלם אל גנת עדני (רמב"ע, הקיצותי, שער השיר 70). האחזי בסולם חכמה תרדי ותעלי ממך ובך באר למזמה תדלי באין דלי (ראב"ע, אמרו בני). הוא מעמקים ישכון ונפשו במרומים מתהלכת על סלם המרחק ידלג על המרחק אשר בין האדם ובין האלהים על שלביו תעל בינתו עד מרום וקדוש עד שולי אל מסתתר (יל"ג, מזמורי יהודה 97).  —  ומשל: השפלות סולם הכבוד (משלי חכמים ח).