ש"ז, מ"ר סמי' נְקִיקֵי, — סדק רחב בתוך סלע, Felsspalt; crevasse; cleft: ובאו ונחו (הזבובים והדבורים) כלם בנחלי הבתות וּבִנְקִיקֵי הסלעים ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים (ישע' ז יט). קח את האזור אשר קנית אשר על מתניך וקום לך פרתה וטמנהו שם בִּנְקִיק הסלע (ירמ' יג ד). ואחרי כן אשלח לרבים צידים וצדום מעל כל הר ומעל כל גבעה וּמִנְקִיקֵי הסלעים (שם יו יו). — ובתו"מ: הנקבר במים ובאפילה ובנקיקי סלעים (תוספת' זבים ב ט). באותה שעה היו ישראל דומים ליונה שבורחת מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע והיה נחש נושף בה (מכי' בשלח ב ב). מצאו טמון בתבן וכו' במים באפלה בנקיקי הסלעים אין זה טומאת התהום (פסח' פא:). ומודה ר' יהודה בשקיפין ובנקיקי הסלעים (סוכ' כא.). — ואמר המשורר: שפתיו ספירים אמריו יקירים ומפחדו שרים יבואון בנקיקים (ראב"ע, נדוד הסיר). — ומצוי בסהמ"א: מכנף הארץ הלזו הנשמה באתי להטמן בנקיקיה זמירות צבי לצדיק שמעתי (מכת' יוחנן טריויס לר"י מפיסא בספ' מנח' קנאו' 3). שיש נחלים שהן בין שני הרים ובאותן הרים יש נקיקין ומערות ולא יוכל אדם ליכנס שם אלא בטורח גדול וסכנה (ר"ש מסנות, מעין גנים לאיוב ל ו). והיא מתהלכת סביבות אהל משכנה הבנוי בנקיק הסלע (א. מאפו, אה"צ ה).