פ"י, שֹׁקֵל, שָׁקוֹל, לִִשְׁקוֹל, אֶשְׁקֹוֹל, אֶשְׁקֹֹל, אֶשְקֲלָה, אשׁקולה1, תִִּּשְׁׁקוֹֹל יִִּשְׁׁקֹֹֹל, יִשְׁׁקְלֵנִי, תִּשְׁקְלוּ, יִשְׁקְֹלּו, יִשְׁׁקֹלוּ, — קבע את כָבדו של דבר במאזנים, abwägen; peser; to weigh: וְשָׁקַל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך (ש"ב יד כו). איה סֹפר איה שֹׁקֵל איה ספר את המגדלים (ישע' לג יחׂ). וְשָׁקַל בפלס הרים וגבעות במאזנים (ישע' מ יב).הזלים זהב מכיס וכסף בקנה יִשְׁקֹלוּ וגו'(שם מו ו). — ובהשאלה, בתמונה, שקל את כעסו, את מעשיו של פלוני: לוּ שָׁקוֹל ישקל כעשׂי והותי במאזנים ישאו יחד (איוב ו ב). יִשְׁׁקְלֵנִי במאזני צדק וידע אלוה תמתי (שם לא ח). — ושקל כסף וכד', במשמ' שִלם במשקל: כסף יִִּשְׁׁקֹֹֹל כמֹהר הבתולת (שמ' כב יו). או ככר כסף תִִּּשְׁׁקוֹֹל  (מ"א כ לט). למה תִּשְׁקְלוּ כסף בלא לחם (ישע' נה ב). וֶָאֶשְׁקֹל הכסף במאזנים (ירמ' לב י). וַיִּשְׁקְלוּ את שכרי שלשים כסף (זכר' יא יב). — ושקל ל-: וַיִּשְׁקֹל אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת (בראש' כג יו). וֶָאֶשְׁקַלָה לו את הכסף וגו' (ירמי לב ט) .  ואשׁקולה1 להם את הכסף ואת הזהב ואת הכלים תרומת בית אלהינו וגו' (עזרא ח כה) . — ושקל על יד פלוני, על גנזי המלך: ועשרת אלפים ככר כסף אֶשְׁקוֹל על ידי עשי  המלאכה להביא אל גנזי המלך (אסתר ג ט). ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לִשְְׁקוֹל על גנזי המלך וגו' (שם ד ז). וָאֶשְׁקַלָה על ידם כסף ככרים שש מאות וחמשים וגו' (עזרא ח כו). — ושקל על כפי עצמו, קבל תשלום במשקל: ולא אנכי שֹׁקֵל על כפי אלף כסף לא אשלח ידי אל בן המלך (ש"ב יח יב) . — ובמגלות מדבר יהודה: להבדיל ולשקול2 בני הצדוק לפי רוחו(ם) (מגי' סרך היחד ט 14, הברמן, עדה ועדות, 81). — ובמג' ברית דמשק: כי שוקל רוח ומטיף כזב הטיף להם3 (הברמ' עדה ועדות, 105). — ובתו"מ: בג' פרקים משערים את הכלכלה וכו' והשוקל משובח משלשתן (תרומ' ד ו). וכן סלע שנפסלה והתקינה להיות שוקל בה טמאה (כלים יב ז). חוט מאזנים של זהבים ושל שוקלי ארגמן טוב שלש אצבעות וכו' ושל שוקלי זכוכית טפחים (שם כט ד-ו). השוקל ענבים בכף מאזנים אע"פ שהיין צף ע"ג ידיו מותר וכו' (ע"ז ז ד). היה מבקש עשר ליטרין לא יאמר לו שקול לי כל אחת ואחת והכריעה בפני עצמה אלא שוקל לו כולן כאחת וכו' (תוספתא ב"ב ה ט). אין תורמין לא במידה ולא במשקל ולא במניין אבל תורם הוא את המדוד ואת השקול ואת המנוי (ירוש' תרומ' א ז). בו בלילה ילדה פרתו אדומה ושקלו לו ישראל משקלה זהב (שם קדוש' א ז). לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין (תענ' ח:, ב"מ מב.). — ושקל עצמו: היכנס רחוץ, ושקול עצמך עד שלא תיכנס ושקול עצמך משתיכנס, הלך ושקל עצמו, לא חסר כלום (מד"ר בראש' ד, תיאודור, 28). ושקל דבר כנגד דבר: מעשר שני אין מוכרין אותו וכו' ולא שוקלין כנגדו (מע"ש א א).ושוקלין מה כנגד מנה בבכור (בכור' ה א). — ושקל עין בעין, עי' עַיִן. — *בהשאלה, שקל דבר בדבר או כדבר, שקל זה בזה, השוה את זה בזה: אף שאול לא זכה למלכות אלא מפני הענוה שנ' פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו, שקל עבדו בו (תוספתא ברכ' ד טז:). אחר שהכתוב שוקל מעשה ארץ מצרים כמעשה ארץ כנען ומעשה ארץ כנען כמעשה ארץ מצרים מפני מה זכו הכנענים לשבת בארצם ארבעים ושבע שנים וכו' (ר' יוסי הגלילי, ספרא אחרי מות פרשה ט) .  אוי לנו ששקל עלינו הכתוב קלות כחמורות (רבן יוחנן בן זכאי, חגיגה ה.). עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו? (מד"ר קהלת סדרא תליתאה, כי את כל מעשה) . — וכפעל עומד, במשמ' היה משקלו כך וכך, weigen; peser;to wiegh: אילו הן נדרי הבאי (אמר) קונם אם לא נמניתי על (ה)פסח שאליה שלו שוקלת עשר(ים) ליטרין וכו' (תוספתא נדר' ב א).. —  *ושקל, שקל שקלו, במשמ' תרם ושלם את מחצית השקל לביהמ"ק4: העיד כן בוכרי ביבנה שכל כהן ששוקל אינו חוטא, אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא (שקל' א ד) .  העכו"ם והכותי ששקלו אין מקבלין מידן (שם שם ה).  שכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלים דרכונות, חזרו לשקול סלעים, חזרו לשקול טבעים וכו' (שם ב ד) .   מי שלא שקל אשתקד שוקל לשנה הבאה (שם ו ה) . המודר הנאה מחבירו שוקל לו את שקלו (נדר' ד ב) .   ושוקל את שקלו, ולא שקל אין ממשכנין אותו? (ירוש' כתוב' יג ב). —    ושקל על יד, פלוני או על ידי פ' בשבילו: כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק (שקל' א ג) . השוקל על ידי כהן על ידי אשה על ידי עבד על ידי קטן פטור ואם שקל על ידו ועל יד חבירו חייב בקלבון אחד וכו' השוקל על ידי עני ועל ידי שכנו ועל ידי בן עירו פטור (שם שם ו-ז) . הנותן, שקלו לחבירו לשקול על ידו ושקלו על ידי עצמו אם נתרמה תרומה מעל (שם ב ב). לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאוצר ( ירוש' דמאי ו יא) . — ובסהמ"א: בארץ חמס ידיכם תפלסון, בתוך הארץ אתם מכריעים חמס ידיכם עד שהוא שוקל5 משקל רב (רש"י תהל' נח ג). נמצאת סכלות זה שהוא דבר מועט יקר ושוקל וכבד יותר מכל החכמה והכבוד שהיה בו שהרי הכריע את כולם (הוא, קהלת י א). מעות קפוטקיא גדולות ושוקלות יותר משל ארץ ישראל (הוא, כתוב' קי:. והדם נבלע באבריה ומכביד הבשר ונמצא גוזל את הבריות כשהוא מוכרה במשקל והדם שוקל (הוא חול' קיג.). ולא הוא שקיל ליה, כלומר לא היה ניקח בעיר להוצאה, לא היה הדינר שקול6 ושוה לו כלום (הוא, בכור' נא.). ואתה רואה מהכתובים האלה שהקב"ה ברא את עולמו במדידה ושיעור מתוכן ושקול (ראב"ח הנשיא, חבור המשיחה וההתשבורת, הקדמה, ד). ואפשר שתהיה המחשבה במצוה וכו' שוקלת מצוֹת רבות מזולתה (ר"י א"ת, חו"ה הקדמה). אינני יודע עון שהוא שוקל יותר מענוּתי (הוא, שם הכניעה א).— ובהשאלה, °שקל דעתו, ושקל דבר בדעתו, דן עליו כדי להכריע בו, überdenken; méditer;to consider: הזכרון לבדו (אם יחסר) היאך יהיה ענינו וכו' ולא יועילנו נסיון ולא ישקול דבר במה שעבר ועל מה שעתיד להיות במה שיהיה וכו' (הוא, שם הבחינה ה). בדעתו (של אברהם) היה  לשקול דעתם של ענר אשכול וממרא ולא מצא בהם ישר רק ממרא (חזקוני, ברא' יח א). ותאמר האשה התקועית אל המלך וכו' ושקלה שאם יתרצה לה המלך במה שבדאה מלבה מענין הבן וכו' (ר"י מסיר ליאון, נופת צופים ב יג). והעולה מהכל שיש לבעל הדעת וכו' שהוא צריך לשקול דעותיו ולהצדיק מדותיו על פי התורה (ר"י עראמה, חזות קשה ו). מי ששוקל הדברים יבין הסתרים (ארחות חיים, צונץ, כתבים ג, 266). ואח"ך שקלתי הדבר חשבתי דרכי (חיד"א, מעגל טוב השלם, 127). — °ושקל השיר , בנה את שירו לפי משקל: ואשר נשאני להביא שיר במשקל וכו' ולבלתי רום לבבך לאמר כי מי יוכל לשקול בו זולתי אני וכו' כי לו רצינו להשחית לשון הקודש כמוך היינו שוקלים במשקל ערב גם אנחנו גם טפינו (תשובות תלמיד מנחם על דונש, 28). ועי' מִשְׁקָל. °ובדקדוק, שקל שֵם או פעל וכו', בנה אותו לפי דגמה דקדוקית מסֻימת: הדרך האחד משקל בעלי הדקדוק שישקלו לעולם תנועה כנגד תנועה וכו' וכל המדקדקים הסכימו דעתן לשקול כל המלות שיש להם עבר ועתיד מגזרת פעל וכו' ועוד כי שקלו המרובע כמו כִּרְסֵם על פִּעְלֵל ואיך ישקל מרובע על משולש וכו' (ראב"ע, צחות, ה:) ודע כי לא מצאתי בבניינים מלה טובה מעָבַד לשקול עליה וכו' (הוא, שם, ל:). — ואמרו פיטנים ומשוררים: לשון קדש הכרית אשר הוא לשארית, בשקלו העברית במשקלים זרים (תשובות תלמידי מנחם לדונש, 7). בשקלך7 איש בכף דעתך והוא נכבד ברֹב גדלו, כבודו החסר ממנו והנשאר יהי שקלו (ר"ש הנגיד, בן משלי, אברמסון, 70). שקלה במאזנים פעליו עם מליו ויגלה לך ארכו (הוא, שם, 95). שקול שקלתיו ואשימהו לשיר חרוז למען להיות מזכרת (רשב"ג, אתן לאלי עז, ביאליק-רבניצקי א, 175). דודי זכור לי שקלי עפרון אשר שקל אב במכפל חברון (אשכל אווי, מוסף שבת שקלים). ועי' שָׁקוּל.

— נִפע', נִשְׁקֹל, יִשָּקֵל, — ששקלו אותו: לו שקול יִשָּקֵל כעשי והותי במאזנים ישאו יחד (איוב ו ב). לא יתן סגור תחתיה ולא יִשָּקֵל כסף מחירה (שם כח יה). וביום הרביעי נִשְׁקַל הכסף והזהב והכלים בבית אלהינו וכו' עזרא ח לג. —  ובתו"מ: כל פסולי המוקדשין נמכרים באיטליז, ונשחטין באיטליז ונשקלין בליטרא וכו' (בכור' ה א, וכעין זה תמורה ג ה). — ובסהמ"א, לפי כל התפתחות המשמ' של שָׁקַל בקל: כי בהקימך הלשון על היסוד נשחת המשקל וכו' ותחשוב כי הוא נשקל8 והוא נעקל (תשובות תלמידי מנחם על דונש, 25). כי לולי השגת חוש ראותנו אותו לא היה מתקיים בנפשותינו שישקל שקל הצדק במאזנים שאחד מחלקיהם יותר ארוך מן השני ומן התימה שישקלו בו שקלים רבים וכו' (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת האלהים ח). וכולם בפלס שוה נשקלים בלי הכרעה ואין לאחד יתרון על חברו (פנקס ועד ארבע ארצות, שנת תמג, היילפרין, 187). . — ואמרו פיטנים ומשוררים: ברכת אובד היתה ברכתו ונשקלה כנגד זאת תורתו (ינאי, המרומם, קרוב' דבר', זולאי, רנו). ומחמדי תהלות על תהָלות ושיר נשקל עלי שירים שבורים (משה דרעי,  לריח שיר, לקוטי קדמוניות, 3). והודה היוצר וכו' בשירים נשקלים חדשים נסגלים במבטא נגבלים זקוקים נחקרים (דונש, דעה לבי, תשובות דונש, 1). הֲישתוה ידיד קדם כחבר יליד אתמול וישקל בשִקלו (ר"ש הנגיד, בן משלי, אברמסון, 200). 

— פִע', *שִׁקֵּל, — ברר דבר כנגד דבר אחר ושם זה לכאן וזה לכאן, כשוקל, השם המשקל ומה שנשקל זה בכף אחת של המאזנים וזה בשניה9 auseinderteilen: séparer; to seperate: מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמו סובין בפני עצמם וכו' כך ת"ח יושב ומדקדק בד"ת ומברר ד"ת ומשקלם איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר וכו' (ספרי' דבר' מח). ואם היה עליו (על הכתף) משאוי של ארבעת קבין מותר, א"ר יונתן והוא ששיקל, מהו ששיקל, תרין חלקין לחורוי וחד לקומויי (ירוש' ברכ' ב ה). היושב בקרון (של בהמות כלאים) רבנין אמרין משקל10 הוא, ר' מאיר אמר אינו משקל (שם, כלא' ח ב). לא תהא יושב ומשקל במצותיה של תורה וכו', לא תהא אומר הואיל והמצוה הזו גדולה אני עושה אותה ששכרה מרובה והואיל וזו מצוה קלה איני עושה ר' (אבין בר כהנא, מד"ר דבר' ו). — ובקרוב למשמ' הקל: כנען וכו' בידו מאזני מרמה, שהיה יושב ומשקיל11 את בתו ראויה היא (ליצחק) או אינה ראויה (שם בראש' כט).

—  נתפ', *נשתקל, — היה שקול, ללא הכרעה לכאן או לכאן  unentschibden bleiben ; rester indécis ; to remain undecided : נישתקל הכתוב ואינו יודע אם לחם על גבי כבשים אם כבשים על גבי לחם (מנח' סב.). — ובסהמ"א, גם במשמ' שקל את עצמו, ואמר המשורר: תת את ידידותך למשתקל באחוָתך במאזנים ומתמודד בבת (ר"ש הנגיד, בן משלי, אברמסון, 339).

—  פֻע', °שֻׁקַּל, — בפרט בינו' מְשֻׁקָּל, כמו שָׁקוּל, ללא הכרעה לכאן או לכאן,unentschieden; indécis; undecided: כי יש דברים משוקלין להעתק בכמה טעמים ואי אפשר למעתיק מלשון ללשון לאמרם כלם וכו' שכמה טעמים משוקלין יש בו יש לומר כך ויש לומר כך וכו' (רה"ג, תשו', הגאוני הרכבי, רמח). ואח"כ היבטנו היטב בשמועה וראינו שהדברים משוקלים וכו' (שם 131). ובשנה ההיא הרויה המדות והימים המשוקלין שאינן חמין הרבה ולא קרירין (ר"י ברצלוני, פירוש יצירה, 233). ובמשמ' מאֻזן, מחֻשב  burchdacht; considéré ; well considered : אשר יצר את האדם יש מפרשים היאך, בחכמה, שעשאו משוקל ומכוון בד' יסודותיו (תניא, מאה ברכות, ג.). — ואמרו משוררים, גם בשמוש הפעל לצורותיו: מעת לעת באים (התחלואים) ככָרוז אשר בא אל שעות מזמנות ועתים משקלים ר"ש הנגיד, טובות לאל, בן תהלים א, הברמן, 55). ואלו שקלו יחד (הצדקות) תהי כף חטאך לגבי עש קרבה (הוא, זכר לבי, שם, 71). אשר יִפה לרשע את יצריו, כמותו הוא בפלס אם ישקל (הוא, בן משלי, אברמסון, 9).