*, ש"נ, מ"ר, סְמִיכוֹת, — שה"פ מן סָמַךְ א), — א) הנחת הידים על ראש הקרבן: הסמיכות והתנופות וההגשות וכו' נוהגים באנשים ולא בנשים חוץ ממנחת סוטה ונזירה שהן מניפות (קדוש' א ח). כל קרבנות הצבור אין בהן סמיכה חוץ מן הפר הבא על כל המצות וכו' כל קרבנות היחיד טעונין סמיכה חוץ מן הבכור וכו' הכל סומכין וכו' וסמיכה שירי מצוה על הראש בב' ידים וכו' ותכף לסמיכה שחיטה (מנח' ט ז-ח). מימיהם לא נחלקו על הסמיכה חמשה זוגות (תוספת' חגי' ב ח). איזו היא סמיכה שנחלקו עליה ב"ש או' אין סומכין ביו"ט של מים (שם י). מצאו תלמיד אחד מתלמידי בית שמאי אמ' לו מה זו סמיכה אמ' לו מה זו שתיקה שיתקו בגערה (שם יב). סמיכה נוהגת בכהנים לוים וישראל וגרים ועבדים משוחררין וכו' (שם מנח' י יג). לפני ה' וסמך ידו ואין סמיכה בבמה (ספרא ויק' פרק ד). ותכף לסמיכה שחיטה מה סמיכה בטהורים אף שחיטה בטהורים (שם פרש' ד). שוב מעשה באחד מתלמידי הלל שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה וראהו אחד מתלמידי שמאי א"ל מה זו סמיכה א"ל מה זה שתיקה שיתקו בנזיפה והלך לו (ירוש' ביצ' ב ד). בראשונה לא היתה מחלוקת בישראל אלא על הסמיכה בלבד ועמדו שמאי והלל ועשו אותן ד' (שם חגי' ב ב). בית שמאי אומרים הותרה סמיכה שלא כדרכה וכו' איזו היא סמיכה שלא כדרכה מאתמול (שם ג). סח לי אבא אלעזר פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים והביאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים לא מפני שסמיכה בנשים אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים (ר' יוסי, חגי' טז:). דופי של סמיכה קתני (רב יוסף, תמו' טז.). — סְמִיכַת זקנים, סְמִיכַת זקני העדה על חטאת העדה1: סמיכת זקנים ועריפת עגלה בשלשה (ר' שמעון, סנה' א ג). סמיכה בשלשה סמיכת זקנים בשלשה (תוספת' מנח' י טו). — ב) הנחת הידים על ראש הממֻנה לרב וחכם, מנוי רב וחכם, Ordination: ודלת הננעלת לא במהרה תפתח מאי היא מר זוטרא אמר סמיכה רב אשי אמר כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו (ב"ק פ:). אין סמיכה בחוצה לארץ (ריב"ל, סנה' יד.). — ובסהמ"א: ובשנת מותו הלך לחיפה לקדש את השנה ויחדש את הגאונות ואת הסמיכה בחיפה בבית הועד וכו' וכתוב בספר התקנה והסמיכה ודברי הברית (קטע מכתב לאביתר הכהן מזמן הגא', סעדיאנה שכתר 89). ראש הגולה נותן להם בכל הקהלות האלה לשים על כל קהל וקהל רב וחזן כי הם באים אליו לקחת הסמיכה ורשות (מסעות ר' בנימין, הוצ' גרינהוט 58). שהרי עמד הלל הזקן הנשיא אחרון שהיה בישראל בנו של ר' יהודה נשיאה וכו' כשראה הסמיכות מתמעטות ושלא יהא לישראל ב"ד בקדוש החדש (ריטב"א, פי' מס' ר"ה א, כה.). תחלת כל דבר צריך לבאר מה זו סמיכה שנהגו בצרפת ובאשכנז שהרבנים נסמכים והם סומכים אחרים (ר"י בר ששת, תשו' רעא). — סְמִיכַת היד בברכה: וזהו ענין סמיכת היד שהיו סומכין ידיהם המברכין על המתברכין (רפאל מנורצי, מרפא לנפש ל.). — ג) ובמשמ' תמיכה ומשען: ומצאנו ענין הבטחון בלשון הקדש מליצים בעדו בעשר מלות וכו' והם מבטח וכו' וסמיכה וסבר וכו' (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון ז). — וסְמִיכָה בסעודה: ובעת אכילתם ושתיתם היו נסמכים אל צד שמאלם דרך חשיבות קראו גם לסמיכה הסיבה (רד"ק, השרש' ערך סבב). — סְמִיכַת דעת: ולא ידון הדיין בסמיכת דעתו ולא בידיעתו כדי שלא יאמר כל הדיוט לבי מאמין לדברי זה ודעתי סומכת על זה (רמב"ם, סנה' כד ב). — ד) ושה"פ מן סמך  ג),  במשמ' חבור וקרבה: וישמר (הסופר שיכתב המקרא) בכל טעם ובמנידה ובסמיכה (ר"ש הנגיד, עשה אחי). ועוד האיך הסמיכה נמשכת בדברים שהוא סומך לכאן וגם אני שמעתי וגו' לכן אמר לבני ישראל (רש"י, שמות ו ט). קשה עליהם הרבה לסמך במלה אחת שתי אותיות שתהיינה ממוצא אחד וכו' אך המנהג הנוהג סמיכת האותיות המתחלפות במוצאיהן (ר"י א"ת, הרקמה ב, 6). והנה מצאנו שלש סמיכות סמיכה אחת ממה שאמר אביב קלוי באש וכו' והסמיכה האחרת ממה שאמר והפשתה והשעורה נכתה ואם תהיה השעורה רטובה ביותר לא תפרט (ר"א הקראי ספ' ג"ע, יח:.). — ואמר הפיטן: טוב נמת לאדירים ישקלו כסף כפורים כפר עון מכפרים לעד יהו משמרים מנין מעות עשרים נתינת עניים ועשירים סמיכת כל הנספרים הנספרים עולצים בכל עברים (אתה אהבת, יוצ' פרש' שקלים). — ה) ובדקדוק, חבור מלה למלה ביחס הקנין, או חבור מלה לכנויים הסופיים: וגם אמרת כי מ"ם יסוד מים למען כי מצאת מי הים אשר היא יסוד הסמיכה מיסוד מים ואין הדבר כאשר חשבת ואין משפט היוד כאשר דמית מפני כי היוד מי הים לה היא סמוכה כיוד כלי גולה אשר היא ליסוד לסמיכה (דונש על מנחם 26). וכאשר נאמר בסמיכה כרכב כרכבו (שם 73). וכן הראובני והגדי והזבולוני והסמיכה בשמות החיים מבלי מצויין במקרא (הוא, על רסע"ג 104). וכן נאמר בסמיכתו שילני ושילנו ושילנם ושילנה וכו' תמצא הסמיכה בשמות וכמותה בתולדה (שם). דע כי לשון הערב לא תקפוץ [תקבוץ] אות בין שתי חונות במכתב או במבטא וזהו צחצוחם ובו יכון משקלם ואם נמצא כמעט מזעיר יעמדו בכריתה על שתי חונות ויפילו ההנעה מהאות האחרון למען הקל על הלשון ולא יעשו כן בסמיכה ובדבק הדברים (ספ' תשוב' תלמידי מנחם 21). ולא נמצא בכל המקרא חלוף בארץ ורעיה בסמיכה אם לא שינוי בנקודה כדרך המלים הסמוכים כמו ארץ מצרים וימצא פתח גם בהסמכו למצרים כאשר בתחלה וכמוהו גשם נדבות וכו' (שם 52). ויבאו מרתה וכו' בתיבה מרה ובסמיכתה כשהיא נדבקת לה"א שהוא מוסיף במקום הלמ"ד תהפך הה"א של שורש לתיו (רש"י, שמות טו כג). אבל ממך הוא מחוסר הנון מהשניה ודגשות הנון אשר במאויבים מנהו לעמד עליה כי אפשר שעושים זה במקומות כדי שתחזיק הסמיכה על האות ההיא הדגושה (ר"י אבן תיבון, ספ' הרקמה, ו. 26). הסמיכה תהיה על שני דרכים אחד מהם סמיכה במבטא והשני סמיכה בענין (שם יט, 120). ודעתם בהשתמשם במאת אלף בסמיכה ומאה אלף בלא סמיכה הוא דעתם בהשתמשם בעשרת הכסף בסמיכה ועשרה הכסף בלי סמיכה (שם, מד. 237). משיגי השרשים הם המוספים במלות כדמות בגדיכם ששרשו בגד והשיגוהו ג' אותיות היו"ד לסמיכה והכ"ף לנוכח והמ"ם לרבים (אבוסהל בן תמים, פי' ספ' יצירה סג). ולפי שחיי אדון עולם ית' ויתבר' הוא החיים [ו]החיים הוא לא ספרה הלשון העניין בלשון סמיכה כדי שלא נצטער ונאמר הוא חוץ מכינוייו וכינוייו חוץ ממנו אלא בלשון הכרתה ואמ' חי יי' אלהיך חי אלהי ישראל לומר שהוא החיים והחיים הוא (ר"י אבן עקנין, ספ' מוסר ב טז). ונמצאת מלה אחת מזה השער שהיא משתנה בסמיכה והיא הבל בעבור הבל הבלים (ראב"ע, תרג' ספ' הנקוד לר"י חיוג 124). דע כי סמיכת תאר וחבריו אל שם נראה לא תשנה בנינם (שם 126). — ו) התעבות הנוזל והקפאתו, עי' סמך ד): לפיכך אם שתת מן הרחם לובן או משקה ירוק אעפ"י שסמיכתו כדם הואיל ואין מראיו מראה דם ה"ז טהור (רמב"ם, איסורי ביאה ה ו).