סָמִיד

°, ש"ז, מ"ר סְמִידִים, — קמח סֹלֶת 1:  נפשי עטופה בעת זכרי לאשך הלא נכבה ולא יכלו לאפות סמידיך ציון צפירה, קינ'



1 [בארמ' סמידא, וכן בערב' שַׂמִיד' سميذ, עי' פרינק' Fremdw. 32, וגזרוהו מהיונ' σεμíδαλις.]

חיפוש במילון: