* 1, סימן, ש"ז, מ"ר סִמָּנִים, סימנים, סימנין, — אות וציון המבדיל דבר אחד מחברו, Zeichen, Merkmal; signe, marque; sign, mark:  המניח את כליו בחלון וכו' ןחכ"א עד שיתן לו מפתח או חותם או עד שיעשה סימן (טהר'  ז ז).  אין מחללין מעשר שיני על אסימון ר' דוסא מתיר אבל פרוטות קטנות והניתנות סימן במרחץ הכל שוין שמחללין אותו עליהן (תוספת' מעשר שני א ד).  מצורע מוחלט הרי זה מגלח אין צריך לומר בתגלחת צרעתו אלא ליתן סימן בנתקו אם פשה או לא פשה (שם נזיר ד ד). — סִמָּן בפירות: המינין הללו ע"י שיש כיוצא בהן בארץ ישראל צרכו חכמים ליתן להן סימן  אבל האלצרין והאפסטקטין וכו' על ידי שאין כיוצא בהן וכו' לא צרכו חכמים ליתן להן סימן (ירוש' דמאי ב א). — סִמְּנֵי מיתה: באבן או באגרוף מגיד שאבן ואגרוף סימני מיתה הן (מכי' משפט' ו). — סִמָּנִים של חפץ, ביחוד של אבדה: אף השמלה היתה בכלל כל אלה למה יצאת להקיש אליה לומר לך מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנים ויש לה תובעים אף כל דבר שיש בו סימנים ויש לו תובעים חייב להכריז (ב"מ ב ה).  אמר את האבדה ולא אמר סימניה לא יתן (שם ז).  מצא דבר שאין בו סימן בצד דבר שיש בו סימן חייב להכריז בא בעל סימן ונטל את שלו זכה זה בדבר שאין בו סימן (תוספת' שם ב ט).  המוצא סלע ואמר לו חבירו חדשה היא וכו' לא אמר כלום שאין סימן למטבע (שם י).  בראשונה כל הבא ונותן סימניה היה נוטלה משרבו הרמאין התקינו שיהא זה נותן סימניה ומביא ראיה שאינו רמאי (שם טז).  סימן העשוי לידרס לא הוי סימן (שם כב:). — ובגופו של בן אדם: אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו (יבמ' טז ג).  נמצא לאחד בין שטרותין שטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהן פרועין כיצד יעשו ישלשלו ואם היו משולשים יכתבו סימן ואם היו מסומנין יכתבו בהן (ב"ב י ז).  איזהו בן שמנה כל שלא יצאו לו חדשיו ר' יוסי אומר סימניו ניכרין בו שערו וציפרנין שלא גמרו (תוספת' שבת טו [טז] ז).  נמצא בעליל העיר היו מודדין שמצות עיסוק מדידה כיצד עושין לו שלוחי בית דין יוצאין ומלקטין סימניו וחופרין וקוברין אותו ומציינין את מקומו (שם סוט' ט א).  מר סבר שומא סימן מובהק הוא (ב"מ כז:).  אי אתם רשאין לנוולו ועוד סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה (ר"ע, ב"ב קנה.).  לצייר שהיה צר אקונין של מלך בא לגמור הפרצוף אמרו לו מת המלך ועמד מלך אחר כיון ששמע הצייר כך נתרשלו ידיו התחיל אומר מה אעשה באלו הסימנין וכו' כן האיש משמש עם אשתו הקב"ה צר צורת העובר בדמות אביו חזר הנואף ובא עליה חזר ונתערבו הסימנין (ר' אבהו, תנחומ' נשא ד). — ואמר הפיטן: איש דורות שנים עשר ראו עיניו איש הנקרא בעל שער בסמניו איש ואזור עור אזור במתניו (זמיר' למוצ"ש). — וביחוד בגוף האשה כשהיא מתבגרת: עבד עברי נקנה בכסף ובשטר וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגירעון כסף יתירה עליו האמה העבריה שקונה את עצמה בסימנין (קידוש' א ב).  בא סימן התחתון עד שלא בא סימן העליון או חולצת או מתייבמת (נדה ו א).  ואילו הן סימני של בוגרת וכו' וכן היה ר' שמעון אומר כשם שאמרו שלשה סימנים מלמעלה כך אמרו שלשה מלמטה (תוספת' נדה ו ד).  איזו היא אילונית וכו' אילו הן סימניה כל שאין לה דדין וכו' (שם יבמ' י ז).  ויצאה חנם אילו ימי בגרות אין כסף אילו הסימנין (ירוש' קידוש' א ב).  למלך שהיתה לו בת קטנה עד שלא הגדילה ובאת לידי סימנין היה רואה אותה בשוק מדבר עמה במבואות מדבר עמה כיון שהגדילה ובאת לידי סימנין אמר אין כבודה של בתי שאהא מדבר עמה בפרהסיא אלא עשו לה פאפיליון (ר' יהודה בר אלעאי, ויהי ביום כלות משה, פסיק' דר"כ, בובר). — ואמר הפיטן: וחופש האמה בסימן נכתמה (רשב"ג, אמון יום זה, אזהר'). — וגם באיש: ר' יוסי בעי עמדו בו בשעת סימנין למפריעו נעשה איש או מיכן ולבא (ירוש' יבמ' י יד).  איזה הוא סריס חמה וכו' אילו הן סימנין2 כל שאין לו זקן ובשרו מחליק (תוספת' יבמ' י ו). — עדי סִמִָּנִים: אף בעידי סימנין כן (רבי בא בשם רבי ירמ', שם סנה' ג' י). — חצי סִמָּן: שנים אומרים ראינו שערה אחת בגבו וכו' מאן דמר פסול במעיד על חצי סימן ומאן דמ' כשר אני אומ' שמא נשרו (שם). — ובהשאלה, תכונות נפשיות: אמר (דוד) ג' סימנין יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים (ר"ש לקיש, יבמ' עט.). — ואמר הפיטן: סימן טוב באדם שהוא בישן ורוחו נשברה שכל מי שהוא ענו עמו שכינה שורה (וכל העם, יוצ' ב שבוע')). — ובבעלי חיים סִמְּנֵי טהרה וכשרות: אלו הן סימני חיה (תוספת' חול' ג [ד] כא).  אלו הן סימני חגבים אלו הן סימני דגים (שם כה-כו).  בהמה טהורה שילדה מין בהמה טמאה מותר באכילה ואם יש בו מקצת סימנין חייב בבכורה (שם בכור' א ו).  אמרו סימן ולד בבהמה דקה טינוף ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליא (שם ב יב).  חתיכה שיש בה סימן בין בכולה בין במקצתה ואפילו באחד מן מאה הרי זו מותרת ןמעשה שהביאו גרבין של חתיכות ממין אחד בעכו מלא ולא נמצא סימן אלא באחת מהן ובא מעשה לפני חכמ' והתירו כולן (שם, ע"ז ד [ה] יא).  כסימני ביצים כך סימני דגים (חול' סג:). — וסִמָּנִים של שחיטה כשרה בצואר: סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה וסימני העוף לא נאמרו (חול' ג ו). — ובסהמ"א: נמצא למעוטי מאי לאו למעוטי מחזיר סימנין אחרי העורף (ספ' כריתות צא לה:). — *וסִמְּנֵי שדה: בית כור עפר אני מוכר לך בסימניו  ובמצריו אפילו פחת שתות או הותיר שתות פטור הדיינין הגיעו (תוספת' ב"ב ו כו).  סִמָּן של הדגל: כיון שנתישבו תקעו בחצוצרותיהם ונסע יהודה ודגלו תחלה נשיא ושבטו אחריו וסימנם על כל נשיא ונשיא מפה וצבע ומהם למדה המלכות להיות עושין מפה וצבע (תנח' במד' יב). — סִמָּנִים של תקופת השנה: על שלשה סימנין מעברין את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה (תוספת' סנה' ב ב ).  ובסהמ"א: כי בסימן האביב חייב לבדיל שנה משנה (ר"א הקראי, ספ' ג"ע, ענין הבדל שנה משנה ד, יז:.).  — *סִמָּן לדבר: מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבתות וכו' סימן לדבר צאת הככבים (תוספת' ברכ' א א).  אין פוחתין משבע תעניות על הצבור שבה י"ח התרעות וסימן לדבר יריחו (תענ' יד.).  בבל יבואו ושמה יהיו וגו' אמר לו תן סימן לדבריך אמר לו אני מתנבא לרעה ואיני יכול לתת סימן לדברי שהקב"ה אומר להביא רעה  ומתנחם ואתה מתנבא לטובה  את הוא שאת הוא צריך ליתן סימן לדבריך אמר לו לאו את הוא שאת הוא צריך ליתן סימן לדבריך (ירוש' סנה' יא ז). — סִמָּן גדול, מובהק: ומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר וכו' אמר רבי יהודא ולא סימן גדול היה להם מירושלים ועד בית חדודו וכו' (יומ' ו ח). — סִמָּן בתוך סִמָּן, סִמָּן מובהק ונִכר: ויקבר אותו בגיא בארץ מואב וכו' אמר ר' ברכיה סימן בתוך סימן ואפ"ה ולא ידע איש את קבורתו (סוט' יג:). — סִמְּנֵי סִמָּנִין, סִמָּנִים רבים: ג' סימנין סימנתין לך בקברו של משה שנאמר ויקבור אותו בגי וכו' וסוף סוף לא ידע איש את קבורתו בדבר שנתתי לך סימני סימנין אין כל בריה יכולה לעמוד עליו (ר' ברכיה ור' סימון בשם ר' יהושע בן לוי, מדר' תהל' ט ב). — ובהשאלה, אות ומופת, סִמָּן יפה, רע, טוב וכדומ': כל שלקה גופו מפני חכמתו סי' יפה לו חכמתו מפני גופו סימן רע לו כל שנטרפה דעתו מפני חכמתו סימן יפה לו וכל שנטרפה חכמתו סימן רע לו (בן עזאי, תוספת' ברכ' ג ה). עצרת פעמים שחל להיות בחמשה ובששה ובשבעה לא פחות ולא יותר ר' יהודה אומר חל להיות בחמשה סימן רע לעולם בששה סימן בינוני בשבעה סימן יפה (שם, ערכ' א ט).  ויהי קול השופר הרי זה סימן יפה בכתובים כל מקום שנאמר שופר זה סימן יפה לישראל (מכי' יתרו ד).  העוטש בתפלתו סימן רע לו (ר' חלפתא בן שאול, ירוש' ברכ' ג ה).  סימן טוב לאדם שנפרעים ממנו לאחר מיתתו (ר' נתן, ספרי במדבר קיב).  מיכאן שהיה מטה אהרן סימן טוב לעשות בו נסים ונפלאות לדורות (ר' יוסי ב"ר חנינה, מד"ר שמות ט).  ולא ישמח אדם על מצוה שבאה לידו אלא שמצות הרבות עתידות לבא לו לפיכך אם חטא בשוגגג אין זה סימן טוב חטא במזיד על אחת כמה ומה עליו נאמר ואץ ברגלים חוטא (תנחומ' ויקר' י בובר). — סִמַּן פורענות, כפרה: וכי מה ראה ברזל ליפסל יותר מכל מיני מתכות מפני שהחרב ראויה לעשות הימנו חרב סימן פורענות ומזבח סימן כפרה מעבירין דבר שסימן פורענות מדבר שהוא סימן כפרה (תוספת' ב"ק ז ו). — סִמַּן ברכה, קללה: ארבעה פרוטות אין בהן סימן ברכה לעולם שכר כותבין ושכר מתורגמנין ושכר יתומים וכו' (ת"ר, פסח' נ:).  כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם (רב חסדא, ע"ז יט.).  מכאן אמרו כל שאינו רואה סימן במשנתו בתוך ה' שנים שוב אינו רואה (מד"ר במד' ן).  והלא גשמים בחג אינו אלא סימן קללה (ר' יהושע, תענ' ב:). — ולא נכשל אחד מהם ולא ארעוהו סמנים לבלתי לנחש לשוב למלונים (אומץ, יוצ' אחרון פסח). —  *סִמַּן לבנים: והוא יושב פתח האהל כחום היום ר' ברכיה בשם ר' לוי ישב כת' ביקש לעמוד אמר לו הקב"ה שב אתה  סימן לבניך שאתה יושב ושכינה עומדת על גבן (מד"ר בראש' מח).  אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היו' הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום הזה ויוצאין לפני בדימוס (שם ויקר' כט). —  °וסִמָּן טוב, במשמ' הצלחה ומזל טוב: מי שעשה נסים לאבותינו וממצרים גאלם הוא יגאל אותנו וישיב בנים לגבולם בסימן טוב יהא לנו חדש פלוני ביום פלוני (תפל' ראש חדש, סדר רע"ג ב, סו.).  בבית הזה יהא אדיר בעזרנו סימן טוב בביתנו ויברכנו יוצרנו יוצר כל ברוך כל סימן טוב יהי לנו בכל (ליהודים, סדר הבדלה למוצ"ש, סדור רש"י תקלד). רבון העולמים אב הרחמים והסליחות בסמן טוב ומזל טוב החל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים לקראתנו לשלום (זמיר' למוצ"ש, סדר רע"ג ב, סג:).  אבי הבן בסימן טוב יגדל יהי כגן רטוב ינצל מקטוב אל יהי בלבו מורך (אל יעזר, ר' אהרן עראקי, ספ' הפזמ' כו.).  ששמע שאומרים לו בעת נתינתו את הקידושין למואנסה הנז"ל בסימן טוב בסימן טוב ושהלך לו והניחם (אלשיך, שו"ת קד).  ובשעה שהיו פותחים הפתח בא שמעון המחזיק בחצר הסמוך לו הנ"ל ואמר להם כבר נכנסתם בחצר יהיה בסימן טוב מקצת חזקת החצר ופתיחת הפתח זאת אבקשה מאתכם שתגדילו ותרחיבו הפתח יותר וכו' (לחם רב, שו"ת קמא).  ויאמר סימן טוב וכו' עשה זה סימן טוב לעצמו וכו' שלטי הגבורים על הרי"ף, סנה', סוף ארבע מיתות. —  °וסִמְּנֵי הכתב: שברא הקב"ה באדם כח דעת שיכול לשום לדבריו אותיות וסימנין  והוא הכתב (רב שרירא גאון, תשו' הגאו' הרכבי כט).  ולפי שרצה בעל הכתב  להניח סימנים לאלה התנועות והקולות ויראה כי אם יעשה סימן מאחד לכל תנועה מהן יארך הענין מאד עד שכבר יחויב להניח קב"ה סימנין להבדיל אלה הקולות אשר מהן הורכב הלשון (פריפוט דוראן, מעשה אפד 33). — ובמשמ' תנועות: עוד דרך הסמנים כחילים הם מזינים כשרפים שירה עונים ובמלאכתם משמאילים ומימינים (בן אשר, דה"ט 3). — °וסִמְּנֵי הדבור: ויהיו האנשים השוכנים במדינות כשיהיו איבריהם על  יצירות ומזגם משונים מיצירות איבריהם אלו לשונותיהם משונות מלשונם ואז ישתנו הקולות אשר ישימום סמנים להורות קצתם לקצתם על מה שבלבם וזוהי הסבה הראשונה לשנוי הלשונות באומות (רש"ט פלקירא, ראש' חכמ' 22). — *סִמָּנִים לעזור לכח הזכרון: ר' יהודה היה נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב (ספר' שא).  אין תורה נקנית אלא בסימנין שנאמר שימה בפיהם אל תקרי שימה אלא סימנה (רב חיסדא, עירוב' נד:).  שאין אדם מורה כראוי מדברי תורה מפני שהוא סתומה וכולן סימנין (מד"ר במד' י"ד). —  ובסהמ"א: ע"ך הו"א סימ"ן ש"ל פרשיו"ת וסדוריה"ם ומסור"ת של"הן (סד' רע"ג ב, צה).  והנה הטעם פעם יהיה אות לבדו והסימן בכלמ"ש ראובן בַּבַּיִּת ראובן כשִמעון ראובן קרא לְשמעון ראובן נפרד משמעון (ראב"ע, ספ' צחות כב:). — *סִמָּנֵי טעמים: לימד דעת את העם דאגמרה בסימני טעמים3 (עירוב' כא:). — ומ"ר סִמָּנוֹת, ואמר הפיטן: סדרה בסימנות ובמסורות ובדקדוקות חרוקות בדיני ממונות ובדיני נפשות (מוסף א שבוע', מחז' איטלי' א קנד.).