סֻמָּק
°, סומק, — א) ת"ז, אָדֹם, rot; rouge; red: ב' חוטין מקיפין אותה א' שחור וא' סומק השחור לצד הסומק (רמ"ק, אילימה, עין שמש, תמר ב, כב) . — ב) סֻמָּק1, ש"ז, מ"ר סֻמָּקִים, סומקים, — שם אילן וגרגיריו הנותנים צבע אדם, אוג, Rhus: כל טעם מחומץ מרבה את המרירה ואת הדם חוץ מין הרימונים והסומקים וכל דבר מתוק מרבה את הדם (אסף 32). לקחת סומקים הנקראים רוז (שם 46). ויושיבוהו במי בישול הסמים הקובצים כמו עפצים וסומק וקליפת רמון והדס ומה שדומה לו (ר"מ אלדבי, ש"א ד, סז.).
1 [כך בארמ' ובערב'. ועי' ערך אוג; לֶו, (פפלנצנ' 43)].