סִמְסֵם
*, בינ' מְסַמְסֵם, — סִמְסֵם בעיניו, כחל את עיניו בסם וצבע: ובשעה שרואה (היצר הרע) אדם מסמסם1 בעיניו מתלה בעקיבו אמר הדין דילי הוא (מדה"ג שכטר, הלא אם תיטיב). שהיה (יוסף) עושה מעשה נערות מסמסם בעיניו מתקן בשערו מתלה בעקיבו (שם, יוסף בן שבע עשרה).
1 [ב(מד"ר, בראש' כב) הגרסה ממשמש, משמש, ועי' שם בהערה של תיאודור.]