* 1, ש"ז, מ"ר סְמַרְטוּטִים, סמרטוטין, — חתיכה של בד שנמרט ונקרע מבגד ישן, בְּלוֹא, Fetzen, Lappen; haillon, chiffon; rag, tatter, ומשמש לכריכה על פצע, כמו המילה: ואין פושין לה (למילה) חלוק בתחלה אבל כורך עליה סמרטוט (שבת יט ב). וטורף לה (למילה) יין ושמן ר' שמעון בן גמליאל אומ' ובלבד שלא יקרע לה סמרטוטין לכתחילה (תוספת' יו"ט ב יא). מיד נכנסה לתוך הקיטון והוציאה להן קיפסא שהיתה המילה בתוכה  וסמרטוטים מלאים דם נתונים עליה (מד"ר דבר' ב). — ולקנח לשלשת: היתה עליו (על הכר) לשלשת מקנחה בסמרטוט (שבת כא ב). — ולפתילה: לפי שאין מדליקין בפתילה שאינה מחורכת ולא בסמרטוטין שאינן מחורכין (רבא, שם כט.). — ובכלל בגד בלוי וקרוע: מנין לשנים שבאו לדין אחד לבוש סמרטוטין ואחד לבוש איצטלית בת מאה מנה שאומרין לו לבוש כמותו או הלבישהו כמותך ת"ל מדבר שקר תרחק (שבוע' לא.). כאהלי קדר מה אהלי קדר אף על פי שנראין מבחוץ כעורים ושחורים   וסמרטוטין והם מבפנים אבנים טובות ומרגליות כך ת"ח אף על פי שנראין כעורים ושחורים בעולם הזה אבל בפנים יש בהם תורה מקרא משנה וכו' (מד"ר שה"ש, כאהלי קדר). — ובסהמ"א: שאאילו לא היו שואלין בנות מלכים ועשירים היו יוצ' בשיראין וכו' ועניות בסמרטוטין והיו מתבישות (גיאוניקה ב' גינצב' 262) . שכשהוא מחליק את המטוה של אריגה בסובין או בשום דבר כדי לחזקו כורך משהו בגד על אצבעו ומחליק את הטווי ואותו סמרטוט שעל אצבעו משמר אצבעו שאינו מחתכו החוט (רגמ"ה, מעיל' יח.). ומבלאי בגדים שהן סמרטוטין לא תמצא בהן אלא כנים (ערוך ערך הדר). — וכשמקרבו על שלחנו מאחר לשלוח ידו בקערה ובכוסו כי יכלם מגידול צפורנו כי לא היה בביתו מספרים לקצצו ומסמרטוטי הבלואים אשר סביב בזרועו (ר' אליהו, שבט מוסר ט). — ובהשאלה איש לבוש קרעים: שחט בהמה ונמצא טרפה מדיחה לסכין אפי' בצונן או מקנח בסמרטוט פי' בגד בלוי שכן קוראין לאנשים המלבישן2 בגדים בלויין סמרטוטין (רב' יונה, משפטי בדיקת הסכין, תשו' הגא', הוצ' קורונל).