ת"ז, — א) מכֻסה בשער קשה ודוקר כמסמר, borstig; hérissé; bristling, ילק סָמָר: קדשו עליה גוים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו סוס כילק סָמָר1 (ירמ' נא כז). — ואמר הפיטן: המולות מחילות ומחנות כילק סמר מצבם ומושבם משמר לעמת משמר (יקודי אש, יוצ' שבת ה' אחה"פ). — ב) מ"ר סְמָרִים, רועדים מפחד וקור: ויפלו בידי הקאזאקין אשר ארבו בצדי הדרכים להכרית את פליטיהם ואשר החזיקו בדרך המלך עמדו כל הלילה כערמות שלג רעבים וסמרים (רמא"ג, הצרפתים ברוסיה 80).