פ"ע, — סמר הבשר, הגוף, הִתְכַּוֵּץ והתקשה מפחד, schaudern, starr werden; frissonner, hérisser; to shudder, to bristle: סָמַר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי (תהל' קיט קכ). — ואמר הפיטן: נפשו אנוסה בשרו סומר תמיד יהיה בשרו (מחז' יניי, הוצ' דודסון 17). — ואמר המשורר: אם לעזו עזים ועליזים לך הנה מאד מפחדך סמרו (רשב"ג, בימי יקותיאל). סמר בשרי מפחדך כי כל דרכי נגדך (ראב"ע, אל תבוא את עבדך במשפט). מפחדו כל בשר סמר וכל לב חמרמר (ר"י חריזי, תחכמ' ב). ויבעת הנער ובשרו סמר (הוא, איתיאל ח, מלאכת השיר, ניבואר 32). ואני לבכיו בשרי סמר ולבי ח[מ]רמר (ר' זכריה אלזהרי, ספ' המוסר, מטמוני מסתרים כא, קבץ על יד ט, תרנג). — ובינ' פָעו', סָמוּר: וגם כאשר נפתחו המבואות מתו רבים מהם על יד השערים ועל יד הבתים כי סגרו יושבי העיר את בתיהם ולא נתנם לבוא כי היה מראיהם מורה מאד כולם שזופי עשן רכי עינים וסמורי קרה (רמא"ג, הצרפתים ברוסיה 107).

— פִע', תְּסַמֵּר, — א) סִמֵּר שַׂעְרוֹת הגוף, הזקיף אותן כמו מַסְמֵרִים: ורוח על פני יחלף תְּסַמֵּר1 שערת בשרי (איוב ד יה). — ובסהמ"א: והחום שמסמר את הבשר כמכה של חלל דמי ומחליין עליו את השבת (רמב"ם, שבת ב ה). דמות שד על פני אשה מפתה נתחי בחזות יופיה תנתה תסמר שערות ראשי לשונה וקולה מוסרות לבי יפתח (ר"י זבארה, שעשועים יב, דודסון 141). מתת רשע רשת מזרה ודבריו פח יקוש מרוב אלתו תסמר שער ומגדופיו תצלינה אזנים (ב"ז ב"ס, כז טז-יז). — ב) חִזֵּק במסמרים: מקל שעשה בראשו מסמר כמין חזינא טמא סמרו טמא (כלים יד ב). חקק (מזוזה) בראש המקל והניחו במקום שאינו ראוי לו סכנה שאין בה מצוה וכו' ואפי' לא סמרו והא תני והוא שסמרו (רב יהודה, ירוש' מגל' ד יב). — ובסהמ"א:  אין יוצאין בסנדל מסומר שסמרו לחזקו (רמב"ם, שבת יט ב). — ובהשאלה חִבֵּר וחִזֵּק: סימר אותם במקום שנפגשו (ר"י א"ת, או"ד א ד).

— פֻע', *סֻמַּר, סומר, — שסמרו אותו במסמרים, רק בינ' מְסֻמָּר, מסומר, סנדל מְסֻמָּר: לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה וכו' (שבת ו ב). לא ינעול אדם סנדל המסומר ויטייל בו מתוך הבית אפילו ממטה למטה (תוספת' שם ד [ה] ח). — ומגדל מְסֻמָּר: הכא במגדל מסומר עסקינן (רב ירמיה, עירוב' לד.). — ובסהמ"א: ובאחור הקור' בקצה אשר מנגד לחומה טבעות חזקות מברזל מסומרות בה היטב וחבלים עשוי' מקנבוס וחוטי ברזל קשורים בהם (יוסיפון ע, דפו' פרנקפ'). כדרך שעושין ההוברין הנקראין מנגמן טבלה עגולה לאצטרליב ומעמיד את השפופרת מסומרת באמצעיתה במסמר (תשו' הגא' הרכבי כח). מפני שהיו חושבים בלבם כי אין לכל אחד מן הכוכבים המיושבים אשר ברקיע השמיני שום מהלך בעולם אבל הם כמסמרות מסומרין שאין זזים ממקומם (ראב"ח הנשיא, ספ' העבור 76). מנעלים שלנו המסומרים אינן בכלל סנדל המסומר ומותר לצאת ומכ"מ נהגו בהן איסור ואין לפרוץ גדר (לנדא, האגור תכח). המסמרות שהיה מסומר בידיו ורגליו לשתי וערב ספר נצחון, קבץ 162 Wagenseil.

 

— הִתפ', °הִסְתַּמֵּר, — כמו קל, חרד ונזדעזע: כשיהיה בגוף ליחה רעה תחמם בעמל או בזולתו יסתמר האיש ההוא ואע"פ שלא נתחדש קדחת (פרקי משה ז, יז:.). אחכ' שישב שעה במרחץ בפנימי אולי יזדמן שישוב גופו יתר חם מאלו המים וכאשר יכריחוהו ביציקת המים הראשונים בעצמם עליו יסתמר בהם על שהם יקררוהו בהם (קאנון א ב ב ב יט). וכאשר יהיו מימיו של המרחץ חזקי החמום יסתמר ממנו העור ויסתמו בעבורו נקביו (שם). — יִסְתַּמֵּר השׂער: וקודם שיבוא הדם תרגיש בעצמה מפהקת ומתעטשת וחוששת פי כריסה ושיפולי מעיה ויסתמר שערת בשרה או ייחם בשרה וכיוצא במאורעות אלו (רמב"ם, איסורי ביאה ח ב). ואות אחר (של חיים) כי שערות הלחות אשר על שטח אצבעותיו יסתמרו ויקומו (ר"י חריזי, תרג' ספ' אסור הקבורה לגלינוס, כ"י ברלין). בה (בשעה ד' של הלילה) ירחפו השדים על הקברים ומזה יקרה מכשול כי אם ימצא שם איש אדם ופחד ושעריו יסתמרו (ספ' הלבנה קבלה וכשוף, כ"י בריט' מוז').

— נִפע', °נִסְמַר, — א כמו קל: ועתה מה אומר וחטאי לי המר בשרי הן נסמר ופני נזעמים (שחר אעירה, סליח' צום גדליה, סמא"צ תקל.). — ב כמו פֻע': נמוטו רגלי הסוסים אשר לא נסמרו כראוי ויפלו בחלקלקות ארצה (רמא"ג, הצרפתים ברוסיה 77).