סַסְמָגוֹר
* 1, ש"ז, ארז שהַסָּס אוכל אותו: מאי ארז אמר עולא ססמגור מאי ססמגור2 א"ר אבא בת קול (יומ' ט:).
1 [פרש רש"י לפי הגהת הב"ח וז"ל: שהסס מכתתו ומגררו מבפנים סס שם התולעת, ע"כ. וכעין זה פרוש ר' אליקים שהובא בד"ס (הגהה ק) וז"ל: ססמגור ארז מגור מן הסס ארז שהתולעת אוכל כל מה שבפנים כמו במגירה ולא נשאר אלא הקליפה, ע"כ. ולפי זה מרכב השם מן סס־מגור ומגור הוא כמו מגרה. ובערוך פרש מגור כמו פחד, וז"ל: ארז (יש לו) מגור מן הסס שאין שולט הרקב בכלום עץ כמו בארז, ע"כ.]
2 [ולדעת בעל ד"ס (הגהה ר) נשמטה התשובה והוא גורס כך: מאי ססמגור א"ר אבא ארז מגור מן הסס מאי היא אמר רבא בת קול. ועי' גם בלשון הערוך.]