פ"י, סָעַד, סְעַד, סַעֲדָה, סֳעָדָה, סְעָדֵנִי, סַעֲדוּ, יִסְעָד, יִסְעָדֵנִי, יִסְעָדֶךָּ, יִסְעָדֶנּוּ, תִּסְעָדֵנִי, א) סָעַדלבו בְּלֶחֶם וכיוצא בזה, חִזֵּק את הלב באכילת לחם לבלתי יחלש מרעב, stützen, sträken; appuyer, restaurer; to support, stay:  ואקחה פת לחם וְסַעֲדוּ לבבכם אחר תעברו בראש' יח ה.  וישכימו בבקר ויקם ללכת ויאמר אבי הנערה אל חתנו סְעָד לבך פת לחם ואחר תלכו וכו' ויאמר אבי הנערה סְעָד נא לבבך והתמהמהו עד נטות היום שפט' יט ה-ח. —  ובסהמ"א, ואמר המשורר:  איחרה עת מועד מועדים וחצי בשבי אין סועד לב לגלות קצי ראב"ע, איחרה עת מועד.  על תוהו לבך תסעדי בנבואת שקר נכתבה הוא, אילת על.  לחם כזבים כל ימותם לחמו לבם בפת עזות ואון יסעדו יעקב בן אלעזר, לא אתמהה על רוצחים רצחו, שער השיר 164.  ואסעוד הלבבות באמרות ממלאות באבני ניב וחידות ר"י חריזי, תחכמונ' יט.  סעד לבך באהבתו והודו והתמד נא בזכר שם כבודו ר"י זבארה, ספ' שעשוע', הוספ' בתי הנפש, דודסון 155. —  °וכן סָעַד את הנפש:  ועתה בני שמע בקול אמך וסעדת את נפשי והיה גורלך בגן עדן יוסיפון תקכ. —  סָעַד הלחם את הלב, השיב לו הכח:  ויין ישמח לבב אנוש וכו' ולחם לבב אנוש יִסְעָד תהל' קד יה. —  ובמדר':  בשלשה  מקומות שמענו שהלחם סועד לבב ר' יצחק, מדר' תהל' קד יב, בובר. —  סֹעֲדֵי לחם:  בשברי לכם כל מטה לחם לרבות כל סועדי לחם ילק' ויקר' תרעה. —  ובסהמ"א:  ודאמר רבה בר בר חנה כי הוא עילינן בתריה דר' יוחנן למיכל פירי דגניסר וכו' מאי לא טעים לי מזונא לומר שאין הפירות סועדין את הלב כדרך שהלב1 סועד את הלב תשו' הגא' הרכבי שצא.  וכן תורף הדברים שאין סועדין כמיני מאכל אלא שעיקר שתייתן כעין רפואה היא ר"ח, שבת עח..  וכן כשנותנין קמח לתוך פולין או לתוך עדשים וכו' וכן לתוך שקדים שעושין לחולה אם עושין אותו כדי שיסעוד הלב אז צריך לברך בורא מיני מזונות תוס' ברכ' לו:.  וא"א הרא"ש ז"ל כתב נ"ל שדין דוחן כדין אורז דאיהו נמי מזין זיין וסועד הלב כמו אורז הילכך תחלה בורא מיני ולבסוף בורא נפשות רבות טוא"ח, ברכ' רח.  ונקראת הפת בפרט לחם כי הוא העיקר הסועד לב האדם ר"י בן נחמיאש, פי' משלי ו יא.  כי ככר לחם סועד לבו ונפשו שם כו. — וְסָעַד סתם, במשמ' סעד את לבו, אָכל:  וידבר המלך אל איש האלהים באה אתי הביתה וּסֳעָדָה ואתנה לך מתת ויאמר איש האלהים אל המלך אם תתן לי את חצי ביתך לא אבא עמך ולא אכל לחם ולא אשתה מים במקום הזה מ"א יג ז-ח. —  ובתו"מ:  אמרה לי רבי מפני מה אינך סועד אמרתי לה כבר סעדתי מבעוד יום ר' יהושע בן חנניה, עירוב' נג:.  אמרו רבותינו מעשה היה בימי ר"ש בן חלפתא שהלך לברית מילה וסעד שם אביו של תינוק השקה אותן יין ישן בן שבע שנים אמר להן מן היין הזה אני מיישן לשמחתו של בני היו סועדין עד חצי הלילה מד"ר דבר' ט.  ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה סועד שלש סעודות בשבת רמב"ם, שבת ל ט. —  ואמר הפיטן:  שלש תסעוד פרה ורבה ותבנה בעשרים וארבעה כהן יהנה ר' אליה הזקן, אזהר' מעש' ידי גאונים קדמוני' ב, 58.  צירים אחזהו וקדחת בעת סעד בביתו אכסני פעמים ראב"ע, באתי ביום צום. —  *סָעַד סעודה:  בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים ירוש' ברכ' א א.  הסועד בערב ט' באב אם עתיד לסעוד אחרת מותר לאכול בשר ולשתות יין תענ' ל.. —  *ובהשאלה, כנוי לתשמיש:  אנשי ירושלים אנשי שחץ היו אדם אומר לחברו במה סעדת היום בפת עמילה או בפת שאינה עמילה וכו' ר' יהודה בשם רב, שבת סב:. —  *וסָעַד אצל פלוני:  אלף נשים היו לשלמה כל אחת ואחת עשתה לה בביתה כך מ"ט זו סבורה שמא אצלי סועד היום וזו סבורה [שמא] אצלי סועד היום רבי יצחק, ב"מ פו:.  שמע רבי נפק לאפיה (דר"פ בן יאיר) א"ל רצונך סעוד אצלי חול' ז:.  מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו רבי פנחס בן יאיר, שם.  רצונך שתסעוד אצלי רבי, שם פז..  אמרו אותו היום ע"ש היה הלך וסעד אצל חמיו וכו' אליעזר בני כלום סעדת היום וכו' א"ל כלום סעד אליעזר אצלכם אמרו לו אמרנו שמא אצל רבי היה סועד אמר להם אף אני אמרתי שמא אצלכם היה סועד ביני וביניכם אבדנו את רבי אליעזר מן האמצע אדר"נ ו.  ומצא שם יום טוב לרבן יוחנן בן זכאי והיו כל גדולי המדינה סועדין אצלו וכו' פדר"א ב.  למלך שהיה לו אוהב אמר לו המלך תדע שאצלך אני סועד מד"ר במד' טו.  אמר (מלאך המות) לו (לר"ש מן חלפתא) משיחתן של בריות שהן אומרים כך וכך אנו עתידין לעשות ואינו יודע אימתי הוא נקרא למות אותו האיש שהיית סועד אצלו ואמר לכם מן היין הזה אני מיישן לשמחת בני והרי הגיע לפרקו ליטול אחר ל' יום שם דבר' ט. —  ובסהמ"א:  ור' יוחנן לא הוה מסכים תענית בלבו ולא היה אומר אלא להשתמט מבי נשיאה שלא היה רוצה לסעוד אצלם ר"ח, תענ' יב.. —  וסָעַד עם פלוני:  אמר המלך לבנו בני רצונך לסעוד עם האורחים א"ל לאו ועם מי אתה רוצה לסעוד א"ל עמך ר' שמעון בן לקיש, קומי אורי, בובר.  לבן מלכים שאמר לו אביו לך לבית הספר הלך לו לשוק והיה מתחיל משחק עם הנערים ידע אביו שלא הלך לבית הספר מקללו ומשמיעו דברים רעים אחר כך אמר לו רחוץ ידך ובוא לסעוד עמי מד"ר במד' ב.  שלא היה אחד מהם הולך לסעודה עד שהיה יודע עם מי סועד ולא היה חותם עד שהיה יודע עם מי חותם שם איכ', בני ציון היקרים. —  ובסהמ"א:  שאם אתם סועדים עם הגוי תדיחו הכוס לפי שנגע בו ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה 26. —  ואמר הפיטן:  טוב את ורחום על מתי חלד כל היצור בטובך יחיו יסעדו גנזי שכט' ג, דודסון 207. —  ב) בהשאלה, סָעַד את הממלכה, את כסא המלכות, נתן לה הכח הרוחני לעמד ולהתקַיֵּם:  למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה וּלְסַעֲדָה במשפט ובצדקה ישע' ט ו.  חסד ואמת יצרו מלך וְסָעַד בחסד כסאו משלי כ כח. —  וסָעַד את פלוני, תמך בו, עזר לו:  ותתן לי מגן ישעך וימינך תִּסְעָדֵנִי וענותך תרבני תהל' יח לו.  ישלח עזרך מקדש ומציון יִסְעָדֶךָּ שם כ ג.  אם אמרתי מטה רגלי חסדך יי' יִסְעָדֵנִי שם צד יח.  סְעָדֵנִי ואושעה ואשעה בחקיך תמיד שם קיט קיז. —  ובתו"מ:  וכד דהוה נפק לקרב' הוה אמר ריבוני דעלמ' לא תסעוד ולא תסכוף1 הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו ירוש' תענ' ד ח. —  ובסהמ"א:  זה שעל הצלצל הוא המעמיד כל המשוררים על פי כלי שיר שסועדין עם הלוים רמב"ם, כלי המקדש ז ז.  מחזיקין ידי עכו"ם בדברים בשביעית וכו' אבל לא יסעדנו ביד הוא, שמיטה ויובל ח ח.  יסעדכם ה' להקים דת וחקה לשמור משפט וצדקה לנצור מצותו ודתו לאחוז בבריתו אמן סלה הוא, אגר' תימן.  להיות לו לאשה ולהיו' לו עזר ולסעדו ולמסעדו מפני שהיא נחשבת אליו כא' מאבריו ראב"ד, בעלי הנפש הקד'. —  ואמר המשורר:  ולא יועיל בקנין הון תבונת אנוש אם לא יסעד האלהים ר"ש הנגיד, בן משלי, פסקה ג' אנשים.  אתה אלוה סומך היצורים באלהותך וסועד הברואים באחדותך רשב"ג, כ"מ.  קם בראש דרכים לסעוד את רודי רדף ומסר בידם פרודי רפודי זכור איש, יוצ' שבת זכור.  דודי שלח ידו אז לסעוד חורים מזמן עוד לנמהרים קמתי נצבתי בחמד הרים ודצתי אצתי בזהרים שלחיך, יוצ' א פסח.  לאל אקוה לסעדי קדושי פודי וכבודי אני לדודי אלה וכאלה, יוצר שבת חוהמ"פ.  כי את סועד כל לשמך צועד ראב"ע, מעשה אלהים.  רבד ערסי סועד באהבים טוב נתעלסה כימי מועד ישכן וכל בשר אליו צועד גנזי שכט' ג, דודסון 91.  סעדתי יהב משליך הושעתי שאותי ממליך לבטתי עובדי למולך אימתי אזנתי קולך שם 93.  צופה ויודע סתרינו סועד יצורין באלהותו ארץ ושמים וצבאותם לא יעזוב אותם לגבהותו עמנו' מחברת ד'.  אכן רצונו עם גזרתו ימרה רצון קונו ומצותו סועד יצוריו באלהותו חרוז מיוחד על י"ג עיקרים, JQR. 1915, 535. —  ואת החולה במטת חליו וכדומ':  יי' יִסְעָדֶנוּ על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו תהל' מא ד. —  ובתלמ':  מנין ששכינה סועד1 את החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי רב, שבת יב:. —  ובסהמ"א:  ואל חולה כפי כחי סמכתיו ועל ערש דוי אתו סעדתיו ואם אכזב בכל אמר אמרתיו ר"י זבארה, ספ' שעשוע' א, דודסון 4.

—  פִע', *סִעִד, כמו קל ב), תמך בו, סִיֵּעַ:  אין מילדין את הבהמה ביו"ט אבל מסעדין ומילדין את האשה בשבת שבת יח ג.  כיצד מסעדין2 אוחזין את הולד שלא יפול לארץ ונופח לו בחטמו ונותן לו דד לתוך פיו כדי שיניק שם קכח:.  ותינוק שאין בו דעת האשה מסעדתו ומזה ואוחזת לו במים והוא טובל ומזה פרה יב יא. —  ובסהמ"א:  מפני שמודיעין להם את השער ומסעדין אותם רמב"ם, מלוה ולוה ט ח.  וכהן והמסעדין בשריפתה והפרה יוצאין על הכבש ובאין להר המשחה הוא, פרה אדומה ג ב.  ואמר הפיטן:  מסעדיו3 אתו יצאו להר המשחה נחץ טבול שנית עבור כורה שוחה סדר מערכת ולא שחה אמרה סנונה, יוצ' שבת פרה.  זכרך יאמץ כל עדי יתחזקו ושמך יסעד כל ויתעודדו גנזי שכט' ג, דודסון 207. —  השאיל בהמתו או השכירה למשוי ויצא עמה לסעדה עם השואל או השוכר ולטעון עמו במשאו ה"ז שמירה בבעלים רמב"ם, שאלה ופקדון ב ב.  או שראה אותו מצטער להציל עצמו בטענת אמת ומפני החימה והכעס נסתלקה ממנו או נשתבש מפני הסכלות הרי זה מותר לסעדו ולהבינו תחילה הדבר משום פתח פיך לאלם טוחו"מ, דיינים יז.  אסור לקנות דבר הגזול מהגזלן ואסור לסעדו על שינויו כדי שיקנהו שו"ע חו"מ, גזילה שסט א. —  ואמר החכם:  היין צרי הגוף ומבטל היגונות ומשמח הלב ומסעדו ומטיב מראה הפנים ושומר הבריאות ר"מ אלדבי, ש"א ה, עז:..

—  נפע', °נִסְעַד, —  סעד וחזק את עצמו, שסעדו אותו:  וברא נמי מיים חיים לעולם שהבריות נסעדות מהן ר"י ברצלוני, ספ' יצירה 258.  ומתוך כך הוצרכו הדברים להיות נסעדים במעלת ולהודיע שהם דברים מבוררים המאירי, פי' על אבות פתיח'.  ספר המסעדים וגם הוא ויצחק הישראלי הוא המבאר כח כל אוכל אשר יאכל לכל נפש וכל משקה אשר ישתה להתפרנס ולזון ממנו ולהסעד בו Paris Bibl. 1190.  כי עשה שלמה לעלות מביתו על בית ה' מסלה אחד ומעקה מפה ומעק' מפה משני עברותיו להסעד בהם העולה אברבנאל, מ"א ו יב.

—  הִפע', °הִסְעִיד, עשה שיסעד פלוני:  ויעש להם משתה כדי להסעידן היטב מדר' שכל טוב, בראש' יט ג.  ומרוב שמחתו הסעיד אותם בצפיחית בדבש יוסף סמברי, לקוטים, ברלינר 83. —  ואמר הפיטן:  אנא זכור אב ראה מלאכים שלשה וימהר להסעידם קמח סאין שלשה הלכו אתו בעלי ברית שלשה אנא אל אחד הנקדש, הושענ' יום ג.  דלתיו דפקת כחם היום בפסח הסעיד נוצצים עגות מצות בפסח אמץ גבורותיך, הגדה לפסח.  שער הסגור בסחרת תסעיד שער העין בעטרת תעיד ר"י אבן אביתר, ארשת שפתי, שער השיר 13.  ששיתו נשאר לועד מדת חמש הידות תשיב לנסיכי להסעד וידו בהדרתך רוממותיך אועד גנזי שכט' ג, דודסון 90. —  ועל אשר אמר בשיריו וענה הוא יסעיד עמדתי מרעיד אנה נמצא מסעיד ר"י קמחי, ספ' הגלוי מח, ברלין תרמ"ז.  לבנות זה הבית מלך צור עזרהו ובחרשים חכמים לרב הסעידהו יל"ג, מלחמות דוד בפלשתים ו א.

—  הָפע', °הָסְעַד, יָסְעַד יוסעד, —  שהסעידו אותו:  בסבת שתחתיו יסעדו בסכת צללותיו בחיל יסלדו כי אקח מועד, ב סוכו'.  וחילים יגבר הוא ושני חמודיו יוסעדו יחדו ברבי סהלאן נוחו עדן ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 134.