סֵעֵף

1, ש"ז, מ"ר סַעֲפִים, — מחקר ועיון בדברים חיצוניים: סַעֲפִים2 שנאתי ותורתך אהבתי תהל' קיט קיג. — ובסהמ"א, במשמ' רשעים, ואמר המקונן: איכה שחת במערך לסגר ביד סעפים סהדיך איכה אצת, קינ'. נשחט האב ויחידו נעקד נעקד רגלו וידו נשגב ה' לבדו סעפים שנא לבמו סמלי הקנאה וגלולימו סורו טמא קראו למו ר"י הלוי, אלהים אל דמי, סליח' ה עי"ת, Synag. Poesien. הוצ' ברלינר. ובממלכה החמישית אנשים אדומים שופכי הדמים סעפים וחנפים ושודדים ומזידים ראב"ע, אגר' חי בן מקיץ. — ובמשמ' מחשבה: שעו מני והלאה שרעפי שוא סעפי תהו סורו עזבונו חפצי גלמי הבלי חלד שלום הכהן, ניר דוד 3. אחי אל תשית לדברי לבך עזוב סעפים אלה אבות כל עני יל"ג, בית מועד לכל חי, א ב, 32.



1   עי' הערה הבאה.

2 [י"ת דחשבין מחשבין סריקן, וכן רש"י וריב"ג וראב"ע ושאר התרגומים העתיקים, כלם פרשו שהוא תֹאר לאנשים, וכן ר"י מפיסא בספ' מנח' קנא' וז"ל: וז"ש דוד ע"ה סעפי' שנאתי קרא סעפי' להולכים אחרי שרירות שכלם בעניני התורה וילכו ארחות עקלקלות, ע"כ. אולם רד"ק סובר שהוא שם למחשבות. והוא שם בפלס דִבֵּר, שִׁלֵּם.]

חיפוש במילון: